האורח ובעל הבית

סיפור שסיפר רבינו הקדוש בא' חנוכה תקס"ט

(מובא בחיי מוהר"ן אות פה')

(עם פירוש על המעשה מפי מורינו הרב הרה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א)

סיפר אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בַּלַּיְלָה: אוֹרֵחַ נִכְנַס לְבַעַל-הַבַּיִת, וְשָׁאַל לְבַעַל-הַבַּיִת: מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ. וְהֵשִׁיב לוֹ: אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי, רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם. וְשָׁאַל לוֹ: מָה אַתָּה לוֹמֵד, וְהֵשִׁיב לוֹ. וְהָיוּ מְשִׂיחִים יַחַד, עַד שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ שִׂיחַת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב.

וְהִתְחִיל הַבַּעַל-הַבַּיִת לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד, אֵיךְ מַיגִים וּמַגִּיעִים לְאֵיזֶה דְּבַר-מַעֲלָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. אָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ: אֲנִי אֶלְמַד עִמָּךְ. וְתָמַהּ הַבַּעַל-הַבַּיִת, וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב אוּלַי אֵינוֹ בֶּן-אָדָם כְּלָל, אַךְ חָזַר וְרָאָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי-אָדָם, אַךְ תֵּכֶף נִתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה אֶצְלוֹ לְהַאֲמִין בּוֹ, וְהִתְחִיל תֵּכֶף לְקָרְאוֹ רַבִּי, וְאָמַר לוֹ: קֹדֶם כֹּל אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד מִכֶּם אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בִּכְבוֹדְכֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֶפְגֹּם מַמָּשׁ בִּכְבוֹדְכֶם חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַף-עַל-פִּי-כֵן בֶּן-אָדָם קָשֶׁה לוֹ לְהִזָּהֵר לְגַמְרֵי כָּרָאוּי; עַל-כֵּן אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּלַמְּדוּנִי אֵיךְ לִנְהֹג בִּכְבוֹדְכֶם.

וְהֵשִׁיב לוֹ: כָּעֵת אֵין לִי פְּנַאי, בְּעֵת אַחֵר אָבוֹא אֶצְלְךָ וַאֲלַמֶּדְךָ זֹאת, וְכָעֵת אֲנִי צָרִיךְ לֵילֵךְ מִכָּאן. וְאָמַר לוֹ: גַּם עַל זֶה אֲנִי צָרִיךְ לִלְמֹד מִכֶּם, כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְלַוּוֹת אֶתְכֶם. וְאָמַר לוֹ: עַד אַחַר הַפֶּתַח. וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב, אֵיךְ אֵצֵא עִמּוֹ, כִּי כָּעֵת אֲנִי עִמּוֹ בֵּין הַבְּרִיּוֹת, וְאִם אֵצֵא עִמּוֹ לְבַדּוֹ, מִי יוֹדֵעַ מִי הוּא. וְשָׁאַל לוֹ, וְאָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי פַּחַד לָצֵאת עִמָּכֶם. הֵשִׁיב לוֹ: אִם אֲנִי יָכוֹל כָּזֹאת לִלְמֹד עִמְּךָ, גַּם עַתָּה אִם אֶרְצֶה לַעֲשׂוֹת לְךָ אֵיזֶה דָּבָר, מִי יִמְחֶה בְּיָדִי. וְיָצָא עִמּוֹ מִן הַפֶּתַח. וַאֲזַי תֵּכֶף חָטַף אוֹתוֹ וְהִתְחִיל לִפְרֹחַ עִמּוֹ, וְהָיָה קַר לוֹ, וְלָקַח מַלְבּוּשׁ וְנָתַן לוֹ, וְאָמַר לוֹ: קַח זֶה הַמַּלְבּוּשׁ וְיִיטַב לְךָ, וְיִהְיֶה לְךָ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכָל טוּב וְתֵּשֵׁב בְּבֵיתְךָ, וּפָרַח עִמּוֹ.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ, וְלֹא הָיָה מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ, אַךְ הִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא מְדַבֵּר עִם בְּנֵי-אָדָם וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם. בְּתוֹךְ כָּךְ חָזַר וְהִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ כְּבַתְּחִלָּה. חָזַר וְהִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ. חָזַר וְהִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ, וְכֵן הָיָה מִתְנַהֵג זְמַן רַב.

אַחַר-כָּךְ הוֹרִיד אוֹתוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים בְּגַיְא, וּמָצָא שָׁם סֵפֶר, וְהָיוּ בּוֹ צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת: א' ז' ח' הוּא ד' וְכוּ' (ה), וְהָיָה מְצֻיָּר בְּהַסֵּפֶר כֵּלִים, וּבְתוֹךְ הַכֵּלִים הָיוּ אוֹתִיּוֹת. גַּם הָיָה בְּתוֹךְ הַכֵּלִים אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַכֵּלִים, שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת עַל-יָדָם אֵלּוּ הַכֵּלִים, וְהָיָה לוֹ חֵשֶׁק מְאֹד לִלְמֹד אֶת הַסֵּפֶר. בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ. חָזַר וְהִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא שָׁם. וְהִתְיַשֵּׁב עַצְמוֹ לַעֲלוֹת אֶל הָהָר, אוּלַי יִמְצָא שָׁם אֵיזֶה יִשּׁוּב; וּכְשֶׁבָּא אֶל הָהָר, רָאָה עוֹמֵד שָׁם אִילָן שֶׁל זָהָב עִם עֲנָפִים שֶׁל זָהָב, וְעַל הָעֲנָפִים תְּלוּיִים כֵּלִים כְּמוֹ אֵלּוּ הַכֵּלִים הַמְצֻיָּרִין בַּסֵּפֶר, וּבְתוֹךְ הַכֵּלִים הָיוּ כֵּלִים, שֶׁעַל-יָדָם עוֹשִׂים אֵלּוּ הַכֵּלִים, וְהָיָה חָפֵץ לִקַּח מִשָּׁם הַכֵּלִים, וְלֹא הָיָה יָכוֹל, מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ נִסְבָּכִים שָׁם עַל הָעֲנָפִים שֶׁהָיוּ בְּעַקְמִימִיּוּת. בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ, וְהָיְתָה לוֹ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה, מַה זֹּאת, שֶׁהוּא פַּעַם בְּכָאן וּפַעַם שָׁם.

וְהָיָה חָפֵץ לְסַפֵּר זֹאת לִבְנֵי-אָדָם, אַךְ אֵיךְ מְסַפְּרִין פְּלִיאָה כָּזוֹ לִבְנֵי-אָדָם, מַה שֶּׁאֵין רָאוּי לְהַאֲמִין. בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אֶת הָאוֹרֵחַ הַנַּ"ל, וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ מְאֹד שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ. וְאָמַר לוֹ: אֵין לִי פְּנַאי, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלְךָ. אָמַר לוֹ: זֶה בְּעַצְמוֹ נִפְלָאת בְּעֵינַי, הֲרֵי אֲנִי כָּאן, וּמַה זֶּה שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים אֶצְלִי. הֵשִׁיב לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַצִּיתָ לֵילֵךְ עִמִּי לְלַוּוֹת אוֹתִי מִן הַפֶּתַח, אָז לָקַחְתִּי מִמְּךָ הַנְּשָׁמָה וְנָתַתִּי לָהּ לְבוּשׁ מִן הַגַּן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן, וְהַנֶּפֶשׁ רוּחַ נִשְׁאַר אֶצְלְךָ, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתְּךָ לְשָׁם, אַתָּה שָׁם, וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִמֶּנּוּ אֵלֶיךָ, וּכְשֶׁאַתָּה חוֹזֵר לְכָאן, אַתָּה כָּאן. – וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה עוֹלָם הוּא, מֵעוֹלָם טוֹב הוּא בְּוַדַּאי, וַעֲדַיִן לֹא נִגְמַר וְלֹא נִסְתַּיֵּם:

*****

בחנוכה יש התגלות מיוחדת של הצדיק אל כל אדם באשר הוא. ולכן צריך להכין את ההדלקה בתפילה ובלימוד, וכשמדליקים את הנר בהתקשרות לצדיק האמת, לרבנו הקדוש, שהוא הראשית של הבריאה, ה'בראשית', ה'ראש בית', אז הצדיק בא נכנס ומתעבר מיד לנשמה של האדם ומעוררו.

וזה ביאור המחזה אשר ראה רבנו הק' בנר א' דחנוכה תקס"ט (חיי מוהר"ן סי' פ"ה): אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בַּלַּיְלָה אוֹרֵחַ נִכְנַס לְבַעַל הַבַּיִת… האורח זה הצדיק, שבא לכל אדם בחנוכה, כי בהדלקת הנרות כולם מתעלים, כמו שכתוב בקב הישר (פרק צ"ו), שנר השמש הוא הגבוה ביותר, והוא בבחינת "שרפים עומדים ממעל לו". ל"ו מרמז ל־ל"ו נרות החנוכה, והשמש הוא בחינת "שרפים עומדים ממעל", שזה בחינת הצדיק, שעולה בדרגותיו בכל עת, ומעלה איתו את הכל. וְשָׁאַל לְבַעַל הַבַּיִת "מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ?". וְהֵשִׁיב לוֹ "אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי, רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם". וְשָׁאַל לוֹ "מָה אַתָּה לוֹמֵד", וְהֵשִׁיב לוֹ. וְהָיוּ מְשִׂיחִים יַחַד, עַד שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ שִׂיחַת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב. שיחת חברים זה שיחות שיוצאים מן הלב. ר' נתן בליקוטי תפילות מתפלל, "שנזכה לשוח שיחות חברים, דיבורים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב", שרק נרצה באהבת חברינו, לא סתם למצוא בהם חסרונות חס ושלום, ולא כדי להגיד תוכחה, אלא שיהיו דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב, שיחה מלב אל לב באמת. שבאמת ירצה האדם לעזור לכל אחד, ולרצות בטובה של כל אדם. ובאמת לרצות להוציא את השני מהשאול תחתית שהוא מונח בו, ולא חלילה להוכיחו מתוך הרגשה שהוא יותר חשוב מחברו. כשרביה"ק היה מדבר עם מי שהוא, היו מרגישים שהוא בשיא השפלות, ודיבורו הוא כדוגמת הבא למשות את חברו מהביצה. שאומר לו: אתה שוקע בביצה תצא משם, תצא מהביצה. כי אדם חושב שהביצה הזו שהוא שרוי בתוכה זה ים של דבש, והוא מריח ריח ניחוח. אבל הצדיק מריח ריחות כאלה, שאי אפשר בעולם לסובלם וכמעט שתצא הנשמה מהגוף ממש מהריחות האיומים והנוראים האלה, הצדיק בא ואומר לאדם שהוא לא בגן עדן. הצדיק מרגיש איזה ריחות יוצאים מכל אדם והיכן הוא מונח ונמצא.

תכלית תוכחת הצדיק רק מרחמנותו להיטיב לזולתו

עניין תוכחת הצדיק אינה מצד הרגשת גדלות יתירה מזולתו, אלא מגודל רחמנותו להיטיב ולתקן את אלו השקועים בהבלי עולם הזה. כי הצדיק מרגיש באמת שהוא השפל מכולם והנמוך מכולם. הוא לא בא להגיד תוכחה, הצדיק הוא פשוט מרחם, כי הוא יודע היכן השני מונח ונמצא. הוא יודע מה זה גן עדן ומה זה הסטרא אחרא. וזה כוונת המחזה הנ"ל, שהבעל הבית מרגיש שהאורח מדבר אליו ממש מהלב, כאלה דיבורים הוא לא שמע מעולם, דיבורים היוצאים מן הלב, והבעל הבית התחיל ממש להשתוקק מהדיבורים האלה להשתוקק להתגעגע, איך אני אהיה אדם כשר, איך אני אצליח להיות אדם כשר. וְהִתְחִיל הַבַּעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד, אֵיךְ מַשִּׂיגִים וּמַגִּיעִים לְאֵיזֶה דְּבַר מַעֲלָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וכשמדברים עם הצדיק, או שמתקשרים אליו בכל המחשבות והחושים, אזי מתחיל להתעורר ולהתגעגע ולהשתוקק ולכסוף לה' יתברך ולעבודתו, לכן ביקש שרוצה שילמד אותו משהו, כי הוא נכסף לקדושה. אָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ "אֲנִי אֶלְמַד עִמְּךָ", והלימוד הוא שהצדיק מעורר בכל אדם את הגעגועים לדברים שבקדושה, על ידי שהוא נותן הארה בנשמה, כי בחנוכה אחר הדלקת הנר יש עליה, כמו שכתוב אצל אלקנה "ועלה האיש ההוא מעירו" (שמואל א' א, ג), כמבואר בכתבי האר"י שזה מרמז על חנוכה.

הצדיק האמת מסתיר ומעלים מדרגותיו

וְתָמַהּ הַבַּעַל הַבַּיִת וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב, אוּלַי אֵינוֹ בֶּן אָדָם כְּלָל. בעל הבית הרגיש שזה איזה צדיק נסתר. זה לא סתם צדיק, זה צדיק מעולמות עליונים. זה ה'בראשית'. זה נשמת משה. כי הבעל הבית ראה שכאלה כיסופים וגעגועים לא היו לו כל ימיו ושנותיו וזה לא בא סתם. זה ודאי מגיע מהצדיק הזה. אַךְ חָזַר וְרָאָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם. אַךְ תֵּכֶף נִתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה אֶצְלוֹ לְהַאֲמִין בּוֹ. כי צריכים כל רגע לחזק את האמונה, להאמין בצדיק, אפילו שהוא נראה כאדם פשוט, כי כך דרכו של הצדיק, שלפעמים הוא מתגלה ולפעמים הוא נעלם. וְהִתְחִיל תֵּכֶף לְקָרְאוֹ רַבִּי, וְאָמַר לוֹ "קֹדֶם כָּל אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד מִכֶּם אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בִּכְבוֹדְכֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֶפְגֹם מַמָּשׁ בִּכְבוֹדְכֶם חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַף עַל פִּי כֵן בֶּן אָדָם קָשֶׁה לוֹ לְהִזָּהֵר לְגַמְרֵי כָּרָאוּי, עַל כֵּן אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּלַמְּדוּנִי אֵיךְ לִנְהֹג בִּכְבוֹדְכֶם".

מגיע חנוכה, אדם מרגיש דברים נפלאים, התעוררות גדולה, אבל איך מיישמים את זה? איך בוראים לזה כלים? וְהֵשִׁיב לוֹ "כָּעֵת אֵין לִי פְּנַאי, בְּעֵת אַחֵר אָבוֹא אֶצְלְךָ וַאֲלַמֶּדְךָ זֹאת". כיון שעדיין לא ראויים לכל הגילויים של הצדיק, לכן הוא אומר "כעת אין לי פנאי ללמדך", ועיקר מה שבא, זה להודיע שיש צדיק. אבל ללמד אתכם, זה יהיה עוד הרבה הרבה זמן. "וְכָעֵת אֲנִי צָרִיךְ לֵילֵךְ מִכָּאן". וְאָמַר לוֹ "גַּם עַל זֶה אֲנִי צָרִיךְ לִלְמֹד מִכֶּם, כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְלַוּוֹת אֶתְכֶם", כי בעל הבית פחד שפתאום האורח ייעלם לו. וְאָמַר לוֹ "עַד אַחַר הַפֶּתַח". וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב "אֵיךְ אֵצֵא עִמּוֹ, כִּי כָּעֵת אֲנִי עִמּוֹ בֵּין הַבְּרִיּוֹת, וְאִם אֵצֵא עִמּוֹ לְבַדּוֹ, מִי יוֹדֵעַ מִי הוּא". וְשָׁאַל לוֹ וְאָמַר לוֹ "יֵשׁ לִי פַּחַד לָצֵאת עִמָּכֶם", כי פחד שמא יחטוף אותו. הֵשִׁיב לוֹ "אִם אֲנִי יָכוֹל כָּזֹאת לִלְמֹד עִמְּךָ, גַּם עַתָּה אִם אֶרְצֶה לַעֲשׂוֹת לְךָ אֵיזֶה דָּבָר מִי יִמְחֶה בְּיָדִי". מה אתה מפחד לצאת עמי? אם אתה מפחד שאני אקח אותך, ואפרח איתך באויר, גם עתה אני יכול לפרוח איתך באויר בתוך הבית. אני יכול להוציא אותך. כי מי ימחה בידי, כי הצדיק יכול לקחת בן אדם ברגע אחת ולהעלות אותו. וְיָצָא עִמּוֹ מִן הַפֶּתַח.

וַאֲזַי תֵּכֶף חָטַף אוֹתוֹ וְהִתְחִיל לִפְרֹחַ עִמּוֹ. אם אדם מתבטל לרביה"ק, הצדיק לוקח לו את הנשמה ומטייל עמה בעולמות ובהיכלות עליונים. וְהָיָה קַר לוֹ, וְלָקַח מַלְבּוּשׁ וְנָתַן לוֹ, וְאָמַר לוֹ "קַח זֶה הַמַּלְבּוּשׁ", כי לצדיק יש הרבה מלבושים, "וְיִיטַב לְךָ, וְיִהְיֶה לְךָ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכָל טוּב, וְתֵשֵׁב בְּבֵיתְךָ", וּפָרַח עִמּוֹ. בחנוכה אפשר לקבל כאלו לבושים וכאלה השגות אלקות, שאפשר לחיות כל החיים ללא אכילה ושתיה.

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ. וְלֹא הָיָה מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ. אַךְ הִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא מְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם. בְּתוֹךְ כָּךְ חָזַר וְהִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ כְּבַתְּחִלָּה. חָזַר וְהִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ. חָזַר וְהִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ. וְכֵן הָיָה מִתְנַהֵג זְמַן רַב. ברגע שאדם מבוטל אל הצדיק, אז הצדיק לוקח את נשמתו ומטייל עמה בעולמות עליונים והגוף נשאר כאן. הוא אוכל ושותה, אבל הנשמה מתעלית כל רגע. כי הגוף נשאר באותו מקום והנשמה פורחת. וזה אחד הפירושים, שיצחק היה בגן עדן, שבאמת הגוף נשאר כאן, אבל הנשמה שלו כבר טיילה בגן עדן. ויש פירוש שהוא נכנס עם הגוף לגן עדן.

אותיות הגמרא הם הכלים לקבלת השפע הרוחני

אַחַר כָּךְ הוֹרִיד אוֹתוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים בְּגַיְא, וּמָצָא שָׁם סֵפֶר וְהָיוּ בּוֹ צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת א' ז' ח' הוּא ד' וְכוּ", וְהָיָה מְצֻיָּר בְּהַסֵּפֶר כֵּלִים וּבְתוֹךְ הַכֵּלִים הָיוּ אוֹתִיּוֹת.

האותיות זה כלים לקבלת אור אין סוף, על ידי לימוד הגמרא בוראים כלים לאור אין סוף, כי בלי אותיות, בלי לימוד גמרא, אי אפשר להגיע לשום דבר. גַּם הָיָה בְּתוֹךְ הַכֵּלִים אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַכֵּלִים, שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת עַל יָדָם אֵלּוּ הַכֵּלִים. מהאותיות נבנים הכלים. האותיות בונות את הנפש, כמו שאדם צריך לאכול לחם כדי לבנות את הגוף. ואם יאמר אדם "אני רוצה להיות כמו משה רבנו, אני לא יאכל ארבעים יום", הוא ימות. וזה נקרא מאבד עצמו לדעת. הוא יטען, רבונו של עולם, אני בסך הכל רציתי להיות כמו משה רבנו. בשביל שהוא לא אכל הוא נקרא מאבד עצמו לדעת. אז כמו שאדם חייב לאכול, וצריך להאמין שהוא אוכל נשמות, אוכל ניצוצות, אז ככה הוא צריך ללמוד את הגמרא שהיא מזון לנפש, זה האותיות. וְהָיָה לוֹ חֵשֶׁק מְאֹד לִלְמֹד אֶת הַסֵּפֶר. דבר ראשון זה ספר, היינו לימוד גמרא. בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ, חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא שָׁם. וְהִתְיַשֵּׁב עַצְמוֹ לַעֲלוֹת אֶל הָהָר, אוּלַי יִמְצָא שָׁם אֵיזֶה יִשּׁוּב.

וּכְשֶׁבָּא אֶל הָהָר רָאָה עוֹמֵד שָׁם אִילָן שֶׁל זָהָב עִם עֲנָפִים שֶׁל זָהָב, וְעַל הָעֲנָפִים תְּלוּיִים כֵּלִים כְּמוֹ אֵלּוּ הַכֵּלִים הַמְצֻיָּרִין בַּסֵּפֶר, הצדיק משפיע ברוחניות ובגשמיות, ומי שמתקרב באמת לצדיק, ועוסק בלימוד תורה, מקבל שפע עשירות, ברוחניות ובגשמיות. וּבְתוֹךְ הַכֵּלִים הָיוּ כֵּלִים שֶׁעַל יָדָם עוֹשִׂים אֵלּוּ הַכֵּלִים. רבנו אומר "אני אעשה לכם את הכלים, כי גם כלים אין לכם". וְהָיָה חָפֵץ לִקַּח מִשָּׁם הַכֵּלִים, וְלֹא הָיָה יָכוֹל, מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ נִסְבָּכִים שָׁם עַל הָעֲנָפִים שֶׁהָיוּ בְּעַקְמִימִיּוּת. ולא היה יכול לקחת שום כלי, כי עדיין אין לו לאדם כלי כלל, להבין ולהכיל את האורות שהצדיק רוצה להשפיע עליו. בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל, וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ.

וְהָיָה לוֹ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה מַה זֹּאת שֶׁהוּא פַּעַם בְּכָאן וּפַעַם שָׁם. וְהָיָה חָפֵץ לְסַפֵּר זֹאת לִבְנֵי אָדָם, אַךְ אֵיךְ מְסַפְּרִין פְּלִיאָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, מַה שֶּׁאֵין רָאוּי לְהַאֲמִין. הוא כבר עלה על איזה הר וגילה אילן של זהב עם כלים של זהב, עם ענפים של זהב. למי הוא יספר את זה? מי יאמין לו, שהוא ראה אילן מזהב עם ענפים מזהב?

כל מאוייו ועבודתו של הצדיק האמת היא להביא כל אדם לתיקונו

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אֶת הָאוֹרֵחַ הַנַּ"ל, וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ מְאֹד שֶׁיָּבוֹא אֶצְלוֹ. וְאָמַר לוֹ "אֵין לִי פְּנַאי, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלְךָ". אמר לו "תבוא אלי". השיב לו "אין לי פנאי כי אני הולך אליך". אל מי אני הולך? אני רק הולך אליך!

הצדיק בא ומתגלה לכל אחד ואחד. מה פירוש "אין לי פנאי כי אני הולך אליך"? שהצדיק עושה כאלה תיקונים עכשיו בשביל כל אחד ואחד, כדי שיהיו לנו כלים לאור האין סוף שהצדיק מגלה, כמו שרבנו אמר (חיי מוהר"ן סי' שי"א) "אני גם עושה לכם את הכלים", שנוכל להבין ולדעת מי זה הצדיק. לא לחשוב חלילה שהצדיק הוא בן אדם, או עוד צדיק מהצדיקים, ויש הרבה צדיקים בדור. רביה"ק אומר שצריכים להאמין בכל הצדיקים. "צדקתך כהר תבור", ורק כך ישבור האדם את הגאוה שלו, כשיאמין וידע שכולם צדיקים באמת. אבל רביה"ק הוא נסתר ונעלם בתכלית ההעלם. וזה מה שאומר "אין לי פנאי", כי כל מה שרביה"ק עושה איתנו זה תיקונים נוראים ונפלאים, כדי שיוכל להתגלות אלינו. והוא רק עוסק כיצד לבוא לאדם, כאומר 'אין לי דבר אחר, ואין לי פנאי מלבד שאני עוסק רק איך לבוא אליך, ובסוף אני אבוא אליך'.

אָמַר לוֹ "זֶה בְּעַצְמוֹ נִפְלָאת בְּעֵינַי. הֲרֵי אֲנִי כָּאן, וּמַה זֶּה שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים אֶצְלִי?". מה פירוש? אני רואה אותך, ואתה הולך למקום אחר. מה אתה אומר שאתה הולך אלי? אלא כך הוא, אני הולך למקום אחר כדי לעשות לך תיקונים שאוכל לבוא אליך. אחרי הכל יהיה לך תיקונים נפלאים. הֵשִׁיב לוֹ "בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לֵילֵךְ עִמִּי, אדם רק צריך להסכים ללכת אחר הצדיק, לְלַוּוֹת אוֹתִי מִן הַפֶּתַח, אָז לָקַחְתִּי מִמְּךָ הַנְּשָׁמָה וְנָתַתִּי לָהּ לְבוּשׁ מִן הַגַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן", כי בחנוכה מתגלה הנהר היוצא מעדן, כמבואר בתורה ח' ח"א, ושמונה ימים הצדיק מעלה את הנשמה לגן עדן. "וְהַנֶּפֶשׁ רוּחַ נִשְׁאַר אֶצְלְךָ". ועל כן עכשיו קיבלת נשמה שעפה באויר, אז אתה יכול לראות את עצמך באויר, כי הנשמה עפה באויר, "וְעַל כֵּן כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתְּךָ לְשָׁם, אַתָּה שָׁם, וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ הֶאָרָה מִמֶּנּוּ אֵלֶיךָ, וּכְשֶׁאַתָּה חוֹזֵר לְכָאן אַתָּה כָּאן".

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה עוֹלָם הוּא, מֵעוֹלָם טוֹב הוּא בְּוַדַּאי וַעֲדַיִן לֹא נִגְמַר וְלֹא נִסְתַּיֵּם.

 

בדוק גם

מעשה ממלך וקיסר

מעשה ממלך וקיסר

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים. גם מלך אחד לא היה לו בנים. ונסע …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים