ימי הודאה

ימי חנוכה הם ימי הודאה

רבנו הקדוש אומר בתורה ב' תנינא, "ימי חנוכה הם ימי הודאה כמו שכתוב: "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל וכו'." ומסביר שכל עניין ההודאה מגיע רק על ידי ביטול, כאשר האדם מבטל את עצמו ואת יישותו לה' יתברך רק אז הוא יכול להתחיל להתבונן ולראות שכל מה שעובר עליו בין ברוחניות ובין בגשמיות הכל מכוון מהשם והכל לטובתו ואז הוא יכול להודות להשם.

בחנוכה מתעורר הביטול כי חכמים זיכרונם לברכה קבעו שאלו הם ימי הודאה ולכן אנו גומרים בכל יום בתפילת ימי החנוכה את ההלל וגם כן מוסיפים ואומרים בברכת המזון ובתפילת שמונה עשרה על הניסים ועל הנפלאות וכו'. מצב זה של חנוכה הוא זמן של התבוננות והודאה אמיתית להשם יתברך על הניסים והתשועות שהוא עושה עימנו בכל רגע ושנייה, ולזה אפשר להגיע רק על ידי ביטול גמור בתכלית לאבינו שבשמיים.

החשמונאים זכו לעשות מעשה של מסירות נפש ונלחמו על קידוש השם, ולכן זכו לראות ניסים ותשועות גדולות, כי זכו להגיע לביטול גמור ולמסור עצמם בתכלית הביטול להשם, ולכן נקבעו ימים אלו לימי הודאה לדורות ובכל שנה אנו מזכירים על הניסים… שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה… שבזכות ביטולם הגמור הם נתנו לנו כוחות להודות בכל שנה להשם יתברך.

מובא בספרים שלא נקבע חג החנוכה למועד באותה שנה של הניסים אלא המתינו חכמים לשנה הבאה לראות האם יורד אותו האור של הנס גם בשנה שלאחר מכן ומשראו שבאמת בכל שנה ושנה יורד האור הגדול של חנוכה לעולם, שהוא אור מאור הגנוז כמובא בספר "בני יששכר", אז חכמים קבעו ימים אלו לימי הלל והודאה, שבימים אלו ניתן לאדם כח להתבטל ולהודות להשם, כמו גם להתבונן בניסים בכל פעם מחדש.

עיקר העניין של הדלקת נרות החנוכה הם כדי לפרסם את הנס שנעשה במקדש בימי החשמונאים בכדי שכל מי שרואה את הנרות ייזכר בניסים ויבוא להתבונן בניסים שהשם עושה עמו בכל יום תמיד, ועל ידי כך יבוא לביטול והודאה להשם.

טוב ה' לכל

כאשר אדם זוכה להתבוננות הוא מתחיל להבין שכל מה שנעשה עמו זה חסד גדול של השם יתברך ועל ידי זה בסופו של דבר האדם מגיע למצב שהוא מודה בכל דבר, כשם שהוא מודה על הטוב ולהכרה שגם כשהוא לא מבין, כל מה שהשם עושה עמו זה ודאי לטובתו, כמו שכתוב: "טוב ה' לכל ורחמיו על מעשיו" (תהלים קמ"ה, ט').

כאשר אדם מודה על הניסים והטובות שהשם עושה עמו זה נותן לו כח להמשיך הלאה ולעמוד בניסיונות שיבואו עליו מפני שהוא מקבל ביטחון בכך שהשם יעזור ויעשה לו ניסים גם בעתיד ובכל מקרה מכיר בטוב השם ויודע שהכל נעשה רק לטובתו.

ידוע שכל מה שברא השם את העולמות הוא רק בכדי להיטיב לבריותיו והסיבה היחידה שאנחנו לא מצליחים לראות את הטוב שבכל דבר הוא רק בגלל המסכים שאנחנו בעצמנו יוצרים בעוונותינו הרבים, וכאשר אנו מתבוננים בניסים שהשם עושה, אפשר לשבור את המחיצות והמסכים האלו ולראות שבאמת טוב ה' לכל.

חנוכה הוא מלשון חינוך, זהו חינוך להלל ולהודיה על ידי ביטול והכרה שהשם מטיב עמנו תמיד, וזה הכח של חנוכה, להכניס בנו הכרה מחודשת שצריך תמיד להודות ולהלל להשם כמו שאומרים בתפילה "על נסיך, נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים. ולכל זאת אפשר לזכות על ידי שמונת ימי החנוכה שקבעום לימי הלל והודיה, ומי שיזכה זה ישפיע עליו כל השנה להודות ולהלל ועל ידי זה לראות תמיד ניסים ונפלאות.

לא להיסחף אחר היוונים

מהות חג החנוכה היא לקדש את החול –  חג החנוכה מקדש את ימי החול שהוא חל בהם. דבר זה בא ללמדנו להכניס קדושה בתוך החולין שבחיינו. הבית הוא מקום הקדושה והרחוב  הוא ההיפך מכך, לכן מדליקים נרות חנוכה בפתח הבית כדי להאיר את הרחוב החשוך, כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.

בחיי היום יום אנו נמצאים במלחמה תמידית, מלחמת הקודש בחול. דהיינו, שהעולם הסובב אותנו הוא עולם של חול, ואנו צריכים בחיי היום יום להכניס בהם קדושה על ידי לימוד התורה וקיום המצוות. היוונים משפיעים עד היום על חיי החול שלנו ושל רוב העולם הנסחף אחר הדעות הכופרות של יוון. הדעות הללו משפיעות לצערנו גם על יראים שצריכים להלחם מלחמה תמידית וקשה עם הדעות הללו שלא יכנסו לתוך הבתים ולא ישפיעו על חינוך ילדינו לרעה.

המלחמה הזו היא מלחמת רשות היחיד ברשות הרבים. רשות היחיד נקראת מקום הקדושה. הבית הוא מגן מפני הרוחות הנושבות מן הרחוב. בחנוכה מאיר אור כל כך גדול שאפשר להאיר אפילו את הרחוב החשוך.

את נר החנוכה מדליקים עד שתכלה רגל מן השוק דהיינו שיסתיימו העוברים והשבים. מוסבר בספרים שברגליים יש אחיזת הקליפות כי שם הוא מקום הכשת הנחש, רשות הרבים שם הוא מקום הליכתם של רבים, שם יש אחיזה מאד גדולה של קליפות ולכן צריכים מאד להיזהר ברשות הרבים שהקליפות לא יזיקו. לעומת זאת ברשות היחיד ששם מקום הקדושה, יש שם חוסן וחוזק רוחני ולכן בחנוכה מאירים את הרחוב מתוך אותו מקום של חוסן רוחני הוא הבית.

עלינו להיזהר מאד שהרחוב לא יכנס הביתה דהיינו שהדעות הכופרות והמזיקות לא יחדרו אל תוך הבתים שלנו. לצערנו היום הרחוב נכנס לתוך הבתים וכשלא נותנים לו להכנס בדלת הקדמית הוא עלול להכנס בדלת האחורית וצריכים לזה עירנות מרובה.

מעט מן האור

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, זה האור של חנוכה, אור מועט המאיר את הרחוב אבל בכח המועט הזה מגרשים הרבה מן החושך, עד שזוכים לגרש את הרגל מן השוק דהיינו את  הרחוב הנקרא יון שלא יטמא את השמנים הקדושים של בית המקדש הם השכלים הקדושים והדעת הקדושה של התורה.

מובא בספרים שהאור של חנוכה הוא אור כל כך גדול שהאור הזה לא יכבה לעתיד לבוא. וזאת מפני שהאור של חנוכה נתגלה לנו בזמנים של גלות, בשעה ששיטת יון הפילה חללים מבחינה רוחנית ורבים מן העם התייוונו. אבל הקדוש ברוך הוא הוריד אז אור זך וטהור, אור גדול ממקום עליון וגבוה כל כך, שמשם תתגלה הגאולה שתכלה את ההשקפה המקולקלת המחלחלת לצערנו בתוכנו כל הזמן, מבלי שנהיה מודעים לכך, ומה שיכול להציל אותנו היא החכמה האמיתית היא חכמת התורה אשר על ידה אנו משנים את השקפתנו לטובה. והשכל של תורה נחשב לשמן זית זך.

ולכן נס חנוכה היה על ידי הנרות והשמן זית זך, כי עיקר השמירה בדור הזה היא על מוח נקי וטהור ולכן עלינו להיזהר לא לקלקל את הדעת שאנו מכניסים בנו ובילדינו שתהיה דעת של שמןן זית זך. צריכים בזה זהירות מרובה לא להכשל לדוגמא: לעתים אנו עמלים מאד להכניס קדושה בילדים ופתאום מכניסים לתוך הבית מוצר או משחק שכולו "יווניות"… לכן צריכים להיות מאד ערניים לדברים האלה.

האור הזה של חנוכה הוא אור של רחמים גדולים ומובא בספרים שבחנוכה נמשך אור של י"ג מידות רחמים ולכן רבינו הקדוש כתב שבחנוכה נמשך אור של יום הכיפורים. ובפרט ביום שמיני של חנוכה הנקרא "זאת חנוכה" שאז נמשכים כל הי"ג מידות רחמים בשלמות. ולכן טוב להרבות בתפילה בימים אלו, להודות ולהלל על ניסים והנפלאות שהשם עושה עמנו בכל עת ובפרט בשעת הדלקת הנרות שאז הוא עת רצון נפלא. ויהי רצון שנזכה עוד השנה לגאולה השלימה ולאורו של משיח אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים