ענייני חודש טבת

* ביום ח' בטבת, "תענית צדיקים" על "שנכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלושה ימים" (שו"ע או"ח תקפ, ס"ב). בשלה"ק כתב: "שהתפללו והתענו כימי המן והושחרו פניהם" (ועיין במגילה ט. מעשה בתלמי המלך וכו'. "כל בו" הל' תשובה. שלה"ק הל' תשובה). דבר בעתו להכניס ספר־תורה לביהכנ"ס, למען דעת כי זאת התורה המסורה מסיני, למשה מפי הגבורה, באותיותיה ובתיבותיה. בתשנ"ד הוכנס היום ס"ת אחר מאמצים רבים לישיבה שעל קבר יוסף הצדיק בשכם. בו־ביום נרצחו הר"ר מאיר זאב מנדלוביץ' ואליהו לוין הי"ד, שעסקו ב"עצי חיים" של ס"ת, בידי מחבלים בני עוולה. ארץ, אל תכסי דמם.

* ביום ט' בטבת נפסק בשו"ע או"ח (תקפ, ב; ע"פ מגילת תענית פי"ג) שיש להתענות עקב הצרה שהיתה בו, אך לא נודעה לנו הצרה שהיתה. ישנן השערות אחדות למה כוונו חז"ל. יש התולים זאת בפטירת עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה שאירעה היום (ב"סליחות" אנו אומרים עכ"פ שעזרא הסופר נפטר בו: "טרוף טורף בו הנותן אמרי שפר, הוא עזרא הסופר"). וב"יערות דבש" מסביר שלפי שהיתה התורה ראויה להנתן על ידו כמשה רבנו ע"ה, אף עליו כיסתה המסורת ולא נודע יומו (ב"בית דוד" סי' שפט כתב שנפטר בי' בטבת, אלא שרצו לעשות היכר לתענית מיוחדת עבורו). עזרא הסופר תיקן עשר תקנות, הלא הנה מפורטות בברייתא במסכת ב"ק פב. ואשרי השונה אותן כיום הזה, למען תהיינה שפתותיו דובבות בקבר. יש התולים את הצום בלידתו של "אותו האיש" מייסד הנצרות, ומבן מה־טעם יראו לכתוב זאת במפורש, ויש התולים צום זה ברציחת רבנו יהוסף זלה"ה מגראנאדה ("סדר הקבלה" לראב"ד), וגם כאן מובן מה־טעם העלימו זאת. לדעת הרמ"א ב"מחיר יין" צמים על לקיחת אסתר לאחשורוש וכו'. הגמוהר"ב פרנקל זצ"ל כתב בהגהותיו לשו"ע (שם) כי מצא בכתב יד שהיום נפטר שמעון הקלפוס (הקלפסי) שהושיע את ישראל מצרה גדולה בזמן "הפריצים", ויום מיתתו נקבע לתענית עולם בירושלם. באותיום, בשנת ד'תתכז, נהרג רבנו יהוסף בר' שמואל הנגיד מגראנאדה זלה"ה [חתן רבנו נסים גאון מקירואן ומשנה למלך ספרד] בפרעות הערבים (ועמו כ-1500 יהודים) נודע בצדקת פזרונו בישראל, בישיבתו הגדולה ובתמיכותיו הרבות בעניי ארץ ישראל ולומדיה. הי"ד. לדעת "סדר הקבלה" לראב"ד כיוונו חז"ל מלפנים להתענות היום, עבור צרה זו, עיי"ש.

* "צום החודש העשירי" (זכריה ח, יט), הוא יום י' בטבת (שנת ג'שלח). נבוכדנצר פותח את המצור על ירושלם בכוונה למגר ברעב את הנצורים בה, כדי לכבשה (מלכים־ב כה; דברי הימים־א ב, לו; ירמיה לט ונב). יחזקאל שוהה אותה עת בבבל, ומתנבא (יחזקאל כד): "בן אדם! כתב לך את שם היום, את עצם היום הזה, סמך מלך בבל אל ירושלם, בעצם היום הזה". "בי' בטבת היו ראויים ישראל לגלות, ומשום הצינה המתין להם הקב"ה והגלם בקיץ" (תנחומא תזריע ט, וראה איכה רבה א, מד). בערבו של אותו יום מתה אשת יחזקאל "במגפה" (ראה מועד קטן כח.), ומנהג הנביא (שלא לנקוט מנהג אבלות) היה "למופת" (ללימוד) לבית ישראל כיצד ינקטו בעת הצרה שתפקדם בחרבן הבית ובהגלייתם (יחזקאל כד, טו-זך).

* "בחזיון לילה על משכבי, בליל י' בטבת תקכ"ד, חלמתי שיש רמז בפסוק על ד' הצומות ותענית כ' בסיון, שאומר השי"ת לאברהם: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" – ר"ת י' בטבת, תשעה באב, כ' בסיון, ג' בתשרי, יז' בתמוז; "ועבדום" – הגוים; "ועינו אותם" – יתענו; "ארבע מאות שנה" – ר"ת אחר שיבנה מקדש במהרה בימינו, אז "יצאו ברכוש גדול" – ר"ת ישישו בשמחה גדולה. אמן" ("אור פני משה", לך).

* רמז מפרשת השבוע: "וי"ט (י' טבת) שכמו לסבול" (אוצר חיים).

* "בכל דור ודור כשמגיע עשרה בטבת, בו החל למעלה משפט החרבן, יושבים בי"ד של מעלה וגוזרים החרבן של כל שנה ושנה… ועל צרה שעברה אין מתענים בשבת… אבל תענית עשרה בטבת, שהיא על ביטול הצרה העתידה, עונג היא ודוחה שבת (כיוהכ"פ)" (דרשות החת"ס).

* "ובניהו בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מקבצאל, הוא הכה את שני אריאל מואב, והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג" (שמואל-ב כג, כ). גבורותיו, הן בגשמיות, כמשמעות הפסוק, והן ברוחניות, כמפורט במס' ברכות (חי:), אירעו היום (לפי תרגום רב יוסף במקבילה שבדברי הימים-א יא, כג).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים