נס הגשם

ישיש מופלג היה רבי נחמן מהורודנקא בעלותו עם בני חבורתו לארץ־הקודש. היישוב היהודי בטבריה התחדש רק כעשרים וחמש שנים קודם לכן על ידי הרה"ק רבי חיים אבולעפיה זצוק"ל, והעדה הספרדית קיבלה אותם בסבר פנים יפות וסייעה להם להתאקלם בעיר.

אך בעיני כמה מבאי בית מושל טבריה, דאוהר־אלעמר, שהיו שונאי ישראל, היתה כל התחדשות הישוב היהודי לצנינים. עתה, כשהגיעה חבורת החסידים שהיו מרקדים ושמחים בבוראם, עורר הדבר את חמתם. הלכו והלשינו בפני המושל כי קבוצה משונה הגיעה לעיר, ללא הזמנה מטעם המושל, כנהוג.

שאל המושל את ידידו הוותיק, ראש העדה הספרדית, ששימש כ'מוכתר' ונציג היהודים, על טיבם של המתיישבים החדשים. המוכתר סיפר בשבחם כי כולם חסידים טובים לאדם ורצויים לשמיים, והמושל קיבל את דבריו והשתיק את המדברים סרה נגדם.

אך לא חלף זמן רב ושונאי ישראל מצאו תואנה אחרת להפיק זממם.

אותה שנה שנת בצורת היתה. חודשי חשוון וכסלו עברו ואפילו טיפת גשם לא ירדה. כינס המושל את יועציו לדון במצב ובצעדים לקדם פני הרעב.

אחד היועצים מצא כאן מקום להתנכל ליהודים, פתח ואמר: "יודע אני בשל מי התרגשה עלינו הצרה הזאת, לא מכבר הגיעו לעירנו מתיישבים יהודים חדשים, אשר כל הליכותיהם זרים ומשונים המה אף בין אחיהם הוותיקים, לא מן הנמנע שהם משתמשים במעשי כשפים והם גרמו לבצורת האיומה!"

חמתו של המושל התלקחה, הוא שלח לקרוא ל'מוכתר' היהודי, וכשזה הגיע, התפלא לראות כי המושל אינו מקבלו בסבר פנים יפות כמאז ומקדם.

פנה אליו המושל: "מכיר אני אותך ואת אבותיך, ומעולם לא עלה בלבי פקפוק על ידידותיך, אף האמנתי לך על המתיישבים החדשים שהם אנשים ישרים, אבל הופעת הבצורת כמה שבועות אחרי שאלו באו, הלא דבר הוא, ויש מיועציי הטוענים כי הם עוסקים במעשי כשפים. אי לכך, אני תובע מכם להביא את הגשם עד שלושה ימים, כדי למנוע בצורת איומה!".

משראה המוכתר כי כלה ונחרצה מאת המושל בעצת יועציו הרשעים להביא קץ וסוף על היישוב היהודי בעיר במידה והבצורת תמשך, שם פעמיו אל בית רבי נחמן מהורודנקא זיע"א ומסר לו בדאגה את גזירת המושל ואיומיו.

אבל רבי נחמן הרגיעו ואמר לו: ״אל תירא ואל תיחת, אם המושל מבקש ממנו להתפלל על הגשם שכל תושבי הארץ זקוקים לו – ניענה לו, ובחסדי ה׳ יתקדש שמו יתברך על ידינו".

רבי נחמן הודיע למקורביו כי בדעתו ללכת למערת רבי חייא ובניו להעתיר על הגשם, והוסיף: "קחו עמכם בגדי חורף".

כשהבחין שופט העיר בצאתם את העיר עם בגדי חורף, לגלג עליהם בקול גדול: "אם תשובו העירה ולא ירדו גשמים – ארמוס את רבכם תחת כפות רגליי!"

רבי נחמן נעמד במערת רבי חייא ובניו, עג עוגה במקלו, נעמד בפנים ושעה ארוכה האריך בתפילה להשם יתברך שיתגדל ויתקדש שמו הגדול על ידם.

כשגמרו תפילתם, הביטו בני החבורה נכחם, אך כל סימן לענן לא היה. השמיים היו בהירים כתמול שלשום.

בשיר ״בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו״ סיימו החבריא את תפילתם, ובלב מלא אמונה וביטחון בישועת השם, החלו לרדת מן ההר.

בעודם יורדים, השתנה לפתע מזג האויר ורוח קלה החלה לנשוב, ובטרם הגיעו למחצית הדרך החל הגשם לרדת.

בשער העיר המתינו מושל העיר ופמלייתו, הם נפלו לרגליו של רבי נחמן, הרימוהו על כתפיהם ונשאוהו לתוך העיר בכבוד גדול.

בעקבות מעשה זה נתגדל ונתקדש שם השם, ורבי נחמן מהורודנקא התפרסם כאיש אלוקים.

בזכות ההערצה שרחשו לו, התקבלה עליית החסידים בשנים שלאחר מכן, בראשות הרה"ק רבי מנחם מנדל מויטעבסק ורבי אברהם מקאליסק זיע"א, בהתלהבות רבה על ידי יושבי טבריה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים