פרשת בא

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה" (י, יא)

שירא היה משה מכוח הקליפה שבפרעה, שמא ירצה חלילה להכניס את ישראל לשער ה -50 דטומאה שהיא כפירה ומינות רח"ל, ועל כל אמר לו השי"ת "בא" אני ואתה ואין לך לירא מפניו כלל (באר משה)

"כזה ראה וקדש"

מחפשים את הנקודה הקטנה קטנה של הלבנה החדשה וכשמוצאים אומרים בית דין: מקודש מקודש. קידוש החודש זה המצווה הראשונה שנתן הקב"ה לעם ישראל. מה הסוד של המצווה הזאת? מה הסוד של הנקודה הקטנה שממנה מתחילה הלבנה החדשה?

כשאתה לא מוצא בחברך שום דבר טוב, כשאתה רואה אצלו רק חושך, תמשיך לחפש, עד שבסוף תמצא. כמו משה רבינו שחיפש את נקודת האור של הלבנה החדשה ולא מצא, ובא הקב"ה ועזר ואמר לו: "כזה ראה וקדש". אתה רואה את הנקודה הקטנה הזו שבקושי רואים אותה? כמה שהיא קטנה היא גדולה, היא נפלאה, תקדש אותה כי היא תפרח ותגדל עד שתהפוך לאור גדול.

רבה יותר קל לנו לפסול, לראות את החסרונות בשני, להחליט דיי מהר שאין לנו שום ענין משותף עם ה"טיפוס" הזה מאשר למצוא בו משהו טוב. צריך להתאמץ, כמו שמשה רבינו התאמץ וכשמתאמצים הקב"ה עוזר ומוצאים.

אסור לנו לחושב שאנחנו יותר טובים מאחרים. כל יהודי, יש בו משהו שאין בחברו. לכל אחד יש את המשבצת האישית שלו בתוך פסיפס הענק שכלל ישראל שותפים בו. לכל אחד יש את הנקודה המיוחדת שלו שבה הוא מצטיין, שבה הוא צדיק.

זה כזה תענוג להפסיק לחשוב שאתה יותר טוב מכולם ולהתחיל לראות את הנקודות הטובות שיש באחרים. זה כזה תענוג לראות איך השני מצליח, איך הוא מתקדם יותר ממך ולשמוח בשבילו.

נקודה טובה זה מושג אדיר. הדרך אל הקדושה חייבת לעבור דרך הכרת מעלתו של כל איש ישראל. זוהי עבודת קודש. לזהות את הטוב שבשני ולהתפעל ממנו. אתה מתחבר אל ה' עם הנקודה הזו. הצדיקים הגדולים עוסקים בעבודה הזו תמיד. ככה הם מעוררים רחמי שמים. ככה הם מקרבים את הגאולה. לפעמים לוקח זמן עד שמגלים את הנקודה הטובה אצל השני, אפילו שמכירים את האדם זמן די ארוך. אך אם תתאמץ, תזכה לאותה הזדמנות שבה הנקודה המיוחדת שלו תתגלה לך ואז פשוט תיגש ותגיד כמה מילים טובות. תתפעל. כמו דוד המלך שהוא השורש של כל הנקודות הטובות בעולם, שראה בכולם רק טוב, שאהב את כל בריותיו של הקב"ה כנפשו, עד כדי הבלגה, ויתור, והעברה על המידות כלפי רודפיו מבקשי נפשו. הוא היה יפה עיניים וטוב רואי, בעינו הטובה ראה את ההרחבה שבתוך כל צרה, את החן והחסד שבכל דבר, את היופי שיש בכל אדם ואדם. בזכות זה זכה להיות משיח צדקנו.

איזה חיים נעימים וטובים יכולים להיות לנו אם נתחיל להסתכל על בני אדם בעיניים טובות. כמו שה' מסתכל עלינו אפילו שאנחנו רחוקים משלמות. "ישראל אשר בך אתפאר", אני מתפאר בכל מאמץ הכי קטן שאתה עושה, במיוחד בזמנים שקשה לך.

כמו הצדיק שנקרא כך כי הוא מצדיק, כי הוא מומחה ללמד כף זכות על כל יהודי.

זה מתחיל באנשים הכי קרובים אליך. כמו שיודעים להתחבר לילד עם איזה קושי, כך צריך לדעת להתחבר לבן זוג עם איזה קושי. במקום לראות שהוא לא כזה סימפטי, הוא לא כזה חכם, הוא לא כזה שיודע לתת מחמאות, הוא לא כזה מבין, הוא לא כזה מתחשב, הוא לא כזה מקשיב, תראה מה הוא כן. ואותו דבר להיפך. צריך לגדל אחד את השני, לתת המון כבוד, להתפעל, לוותר, להעניק, כשככה חיים ביחד, החיים הופכים לגן עדן.

אדם יכול להתלונן שנים על הבן זוג, לחשוב שאשתו מאוד גרועה, או להתלונן על איזה רֶבֶּה בחיידר, או על השכנים שגזלו לו את השמש, או על איזה ילד שמקצר לו את החיים, והוא בטוח שהצרה היא בגלל הדבר הזה והזה ואחר כך הוא מגיע לאיזו השגה, לאיזו הבנה, הוא קולט שהצרה נמצאת בתוכו. כי אם היה מסתכל אחרת על החיים, אז פתאום הכל היה נראה לו אחרת, וזה בכלל לא הבת זוג, וזה בכלל לא השכן ולא הילדים.

יש לך בעיה עם איזה אדם? תגיד מילה טובה, על המקום הרע מסתלק ממנו, פתאום הוא מחייך אליך, פתאום אותו אדם שקודם היה לפי דעתך אדם רע פתאום הוא נהיה כזה טוב. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

מחפשים את הנקודה הקטנה של הלבנה החדשה ומקדשים אותה. לא צריך לחכות שתתגלה כל הלבנה. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. תתרכז בנקודה הקטנה שבה אתה רואה טוב אצל השני ופתאום תראה שאין רע, שהוא צדיק, שהנקודה הקטנה הזאת זאת המציאות שלו, וכל הדברים הרעים שלו זה קשקושים. ככה תעשה עם החבר וככה תעשה עם עצמך. זאת התורה הכי מפורסמת של רבינו הקדוש (רפב) שהיא מחייה אותנו, זו התורה שמדברת על הכבוד האלוקי שנמצא בכל יהודי ויהודי, זאת התורה שמקרבת המונים לרבינו.

"אין דבר כזה שאדם הוא כולו רע. כל יהודי יש לו נשמה קדושה, אי אפשר להגיד עליו שהוא חילוני, שהוא קשור רק לחול, שאין לו שם קשר עם הקודש. אם הוא לא התבולל, אם הוא לא הגיע למצב שהוא לא רוצה שהשם יהודי יִקָרֵא עליו, אז הוא לא חילוני.

העין הטובה היא זאת שתוביל לנו את החיים כך שיהיו לנו חיים טובים ומאושרים וכל פעם שקורה משהו לא טוב, אז נבין שזה בעצם נובע מעין הלא טובה שלנו, שהסתכלנו לא טוב על העניינים, וצריך אז ללכת קצת הצידה ולהרהר, לחשוב, מה בעצם קרה פה, עד שנגיע למסקנה שהכל תלוי בעיניים שלנו ונצליח לעורר את העין הטובה וככה נוכל להתקדם הלאה והלאה עד שיבוא משיח צדקנו שבזכות העין הטובה שלו זכה למה שזכה" (באור פני מלך)

עיניים טובות זה כל התיקון שלנו פה בעולם הזה. העין הטובה מחפשת את הנקודה הטובה, הגנוזה בפנים, בעומק הנשמה של הבן אדם, שאפילו לא רואים את זה, שיכולים לחשוב שהוא לא כל כך חיובי, לא כל כך טוב, אבל אצל הקב"ה הוא טוב ואצל הצדיקים הוא טוב, וגם אנחנו צריכים ללמוד את הדרך הזאת איך ללמד זכות על כולם, איך לאהוב את כולם, זאת העין הטובה.

יהודי צריך לסלוח, ללמד כף זכות. אם נזכור לעד כל חסרון, כל פגם, כל בעיה שהיתה לנו עם איזה אדם, לא יישאר לנו אדם אחד לתרופה. ואם זה כל כך פגע בי שאני לא יכול לסלוח, עדיף לגשת לאותו אדם ולומר לו, להוציא את זה מהלב, להשתחרר מזה, כדי שההקפדה הזו לא תגיע לשינאה ח"ו.

המשימה של החיים שלנו זה לסגל לעצמנו עין טובה. לא לקנא בשני, לשמוח בהצלחה שלו, אם תשמח ה' יתן גם לך. זה נסיון כל כך קשה, בואו לא נשקר את עצמנו, לכולנו יש עדיין עין רעה, קשה לנו לראות שהשני מצליח, שהוא מתקדם הרבה יותר מאיתנו. כמה צריך לבכות לה', ה' מה אני עושה עם העין הרעה שלי, אני כבר לא יכול לקנא יותר, זה כזה סבל, כאלה יסורים, תעזור לי להבין סוף סוף שהשביל שלי להגיע אל פיסגת ההר לא מתנגש בשום אופן עם השביל של השני, שאלה שני שבילים נפרדים לגמרי ובלאו הכי את מה שמחכה לי הוא לא יכול לקחת לי.

אדם צריך לעשות את שלו בלי קשר לאחרים, לעשות את שלו כלפי שמיא. בשביל שלו הוא צריך לפעול, לא בשביל של אחרים.

צריך להתחיל להסתכל חיובי על עצמנו. כי אם לא תהיה לי עין טובה על עצמי, אז אני כל הזמן אהיה עסוק בלחפש חסרונות אצל אחרים כדי להרגיע את עצמי. כדי שתישאר לי טיפת חיות. אנחנו יותר מדי עצובים, ולא מרוצים, וקיפחו אותנו, ולא קיבלו אותנו, לשני זה לא קרה ולי זה קרה, לשכן הולך מצוין ומה יהיה איתי, אנחנו שוכחים שיש מישהו מלמעלה שמנהל פה את הכל וכל פעם שאנחנו מתלוננים, וכועסים, ומרגישים מקופחים, זה כאילו אנחנו אומרים להקב"ה: אתה לא מנהל בסדר את העולם ח"ו.

עין טובה פירושו שהאדם יכול לאהוב את השני איך שהוא, לשמוח איתו, לדון אותו לכף זכות, לזכור שהוא יצור אלוקי. זאת עבודה לכל החיים. צריך להעביר את זה הלאה, לבנים, לנכדים, שילמדו להסתכל בעין טובה על כל אחד. איך? אם האדם בעצמו יהיה בענוה ובשפלות רוח, ירגיש את עצמו שהוא אַיִן, אדם כזה פשוט, מי אני בכלל, אני בשר ודם, מה אני בכלל, לתקן את עצמי כבר גמרתי? אז ממילא הוא יכול לאהוב את השני, יכול תמיד למצוא בו משהו טוב, ללמד עליו זכות.

זה לא שאני לא שווה. אני שווה. אם אני מבזה את עצמי אני מבזה את צלם אלוקים, את הנשמה האלוקית שה' נתן בי, אין לי שום רשות לבזות אותה. זכיתי להיות כלי, אפילו בטיפה, במשהו קטן ביותר לאור האלוקי שמשתקף בי, זה כלום? זה דבר אדיר ועצום.

עינים טובות זו הגאולה בעצמה. אדם יש לו עין טובה, סימן שהוא יצא לגמרי מהדמים העכורים ותיקן את עצמו לגמרי. עין טובה זה שיא החיבור כמו שעין רעה זה שיא הפירוד.

 "היצר הרע הכי גדול שיש לאדם –ביקורת. מתלונן על החבר, פוסל את השני, מסתכל עליו בעין עקומה, לא סובל אותו. יהודי תמיד צריך ללמד כף זכות, להסתכל בעין טובה. גם את הערב רב אפשר היה להחזיר בתשובה. את הרשעים הכי גדולים.

בתוך הרשע הכי גדול מתחבא צדיק גדול. בתוך חומת החושך שמפרידה ביני ובין השני, יש שם בערה של נשמה יהודית אמיתית שבוערת להקב"ה, אפילו אם המעטה החיצוני זה של מילים בוטות, או של מחלקות קשות או של זרות נוראה. אני צריך להתחבר לנקודה הייחודית של השני, ששמה יש את האין סוף. אני לא יכול לפטור את עצמי בזה שאני חי לעצמי ואני מחובר לאין סוף. אני צריך להיות מחובר לאין סוף של הזולת הזה שקשה לי להבין אותו, ושהוא הפוך ממני, ושכל תפיסת החיים שלו שונה משלי לגמרי. אני לעולם לא יהיה פטור מזה, לעולם לא נשלים את התיקון עד שנגלה את הנקודה הייחודית שנמצאת אצל הבן אדם הזה שאנחנו לא מבינים אותו. ולא כדי שנעשה טובה לשני, אלא כדי שנוכל להרגיש טוב עם עצמנו, כדי שנוכל לגלות את הנקודה הייחודית שלנו (מורנו הרב).

איך אני יכול לחשוב לרגע שאני לא נאה לי להיות ליד זה ואני לא נאה לי לדבר עם זה ואני לא נאה לי להתחבר עם זה וזה לא הייתי רוצה שיהיה שכן שלי, כי אני קצת יותר… הרי כולם חלק אלוק ממעל? אהבת הבריות מחוברת עם אהבת ה'. כל כך אוהבים את הקב"ה, כל כך מרגישים שאנחנו חלק ממנו, שפתאום מבינים שלא רק אנחנו, שכולם חלק מהקב"ה, כולם הם ניצוץ אלוקי. כשיש אור כבר לא מסתכלים על כל אחד ואחד, כשיש חושך אז זה אמר ככה וזה עשה ככה אבל כשיש אור אז אוהבים את כולם, אז אפשר להתחבר לדברים כאלה הנפלאים שבשביל ההתחברות הזאת באנו לכאן.

תפילה

רבונו של עולם

תעזור לי לזכור שכולם הם בנים שלך ואת כולם אתה אוהב. כי אם אני אזכור, אז יהיה לי הרבה יותר קל לסלוח. כי אם גם זה שפגע בי וגם זה שעשה באמת דברים לא טובים כולם בנים שלך ואתה אוהב אותם, אז מה יש לכעוס עליו? לשנוא אותו? לרצות רע בשבילו? בשביל זה באתי לעולם? בשביל לשנוא? תציל אותי אבא מהבלבולים האלה ושאני אזכה לזכור שאתה אוהב את כולם ומחכה שיחזרו בתשובה, ושהבאת אותי לעולם בשביל לאהוב ולא בשביל לשנוא, בשביל לרצות טוב בשביל כולם, לא בשביל לרצות רע.

רבונו של עולם

תעזור לי לאהוב את השני איך שהוא. להפסיק להעיר לו הערות, להפסיק לנסות לשנות אותו, להפסיק לכעוס כשהוא מתנהג לא כמו שאני רוצה. כי מי אני בכלל? את עצמי גמרתי לתקן שאני מנסה לתקן אחרים? ומה זה שאני כועס כשמתווכחים איתי, כשלא מסכימים לדעתי, מה זה שאני חושב בליבי "איך הוא מעיז בכלל להתווכח איתי"? רבונו של עולם תזכה אותי לראות את הנקודות הטובות ולהתעלם ממה שנראה לי לא טוב, תעזור לי לזכור כי כולם בנים ובנות שלך ובלב כל אחד בוערת אהבה אינסופית אליך אפילו שזה נסתר, וזו סיבה מספיק טובה להתייחס לכולם בכבוד.

רבונו של עולם

תעזור לי להבין את כל הדיבורים האלה על זה שלכל אחד יש את השליחות שלו, את המשבצת שלו, את השביל שלו אל השמים. כי בעצם, ללמוד תורה כמה שיותר, וכמה שיותר בעיון, כולם צריכים, נכון אבא? ולהתפלל באריכות, מילה מילה, ובניגון, ובכוונה, כולם צריכים, נכון אבא? ולתקן את המדות הרעות ולהתגבר על התאוות כולם צריכים, אז איך אפשר לא להישבר כשרואים את החבר מתפלל שעה שלמה בשיא הדבקות והעונג ואני מסיים כל כך מהר וכל התפילה שלי היא שרשרת של מחשבות שלא שייכות בכלל לתפילה? איך אפשר לא להישבר כשכועסים, ומדברים לשון הרע, וכל היום אוכלים ושותים. ואילו החבר, בקושי טועם משהו, וכל הזמן מרים את המכנסיים שנופלות לו מרוב שהוא רזה, ולא רואים אותו כועס, ואף פעם לא שומעים אותו אומר מילה רעה על שום אדם, איך אפשר לא לקנא אבא? איך אפשר להתנחם בזה שלי יש את השליחות שלי, הרי גם אני צריך להתקדם בכל העניינים האלה?! תעזור לי אבא. להבין, ולהתקדם.

בדוק גם

וארא

פרשת וארא

"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-ד-י ושמי ה' לא נודעתי להם" (ו,ג). …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים