ראשי / ראשי / מאמרים / סיפורים / סיפורי צדיקים / הצדיק שניצח את הנאצים

הצדיק שניצח את הנאצים

מעשיות רבות סופרו על גדולתו של הצדיק הקדוש המלוב"ן רבי יעקב אביחצירא זצוק"ל, אך את המעשה הבא, שקרה יותר משישים שנה לאחר הסתלקותו, דומה כי לא רבים מכירים. המעשה הובא בספר "אור חדש וצמח צדיק" לר' יצחק אלפייה זצ"ל:

***

בימי המלחמה העולמית השנייה, כאשר צבאות הגרמנים התקרבו לגבולות מצרים והגיעו אל 'אל־עלמין', הייתה אז סכנה חמורה לכל המזרח התיכון, ובפרט ליישוב היהודי בארץ הקודש, מפלישת הגרמנים.

נקל לתאר כי הערבים וכל צוררי ישראל הרימו ראש והיו מאיימים: בעוד כך וכך ימים יעשו כליה בשונאיהם של ישראל. אז נערכו תפילות בקרב כל שכבות הציבור לאלקי השמים לחוס על פליטת עמו ישראל.

במצרים עצמה עברו הערבים והצוררים ימ"ש, מאיומים, למעשי פרעות. הארמנים ושאר העדות הנוצריות נכנסו בעיר 'דמנהור' לגבול מצבת קבורת הרב הקדוש המלומד בניסים, צדיק יסוד עולם האדמו"ר רבי יעקב אביחצירא זיע"א, הוציאו את ספר תורה המקודש מן ההיכל, ובעוונות רמסוהו ושרפוהו.

באותו ערב חלם רבינו יצחק אלפייה זצ"ל, והנה בחלומו איש לבוש בגדי חכמים בא אליו ואמר לו: "מדוע אתה נוהג לעשות לימודים על קברי הצדיקים, ואליי אינך בא?!"

ויאמר לו רבינו: "ומי אדוני כי אדעהו?"

ויענהו: "אני יעקב אביחצירא".

"והיכן קבור מר?", שאל ר' יצחק.

ויאמר לו ר' יעקב: "בדמנהור אשר במצרים, ועתה מהרה חושה אל תעמוד, כי בזה תלויה הצלת עם ישראל!"

מיד התעורר ר' יצחק, מיהר לבית הכנסת "בית־אל" בעיר העתיקה, וסיפר את חלומו לחבריו המקובלים : "הידעתם מי הוא הרב הצדיק הזה הבא אלי בחלומי?"

ויענוהו: "הלא הוא הצדיק המפורסם בכל ערי המערב, מחבר הספרים הקדושים 'פיתוחי חותם', 'יורו משפטיך ליעקב', 'מחשוף הלבן' ועוד"…

לאחר תפילת שחרית, הלך ר' יצחק אלפייה עם שניים מידידיו הרבנים אל מושל המחוז כדי לקבל אישור נסיעה למצרים.

עצרם השומר העומד בפתח ושאלם: "לאן פניהם מועדות?"

"אל המושל", היתה תשובתם.

"היש לכם הזמנה או אישור לגשת אל המושל?", היקשה השומר.

"לא", ענו, ותיכף ומיד גירשום.

אך ר' יצחק לא זז ממקומו, ועמד בעקשנות שהוא יראה פני המושל ויהי מה, עד שממשרדו של המושל ירד קצין גבוה, וכשמעו בקשת הרב , חזר אל המושל ומסר לו את בקשתו של הרב.

דקות ספורות עברו והקצין בא בהוראת המושל כי ר' יצחק יעלה לבדו. המושל קיבל את הרב בכבוד רב, ושמע בסבלנות את החלום ובקשת הרב, כי יינתן רשות למניין יהודים לנסוע למצרים כדי להשתטח על מצבת קבורת הרה"ק רבי יעקב אביחצירא זצ"ל, ובזכותו הגרמנים יברחו מהחזית.

ענה המושל: "כיום אף אזרח אינו יכול לעבור למצרים, ורק רכבות חיילים נוסעים בכל יום למצרים, ישר לקו החזית, ולכן אין שום אפשרות לתת אישור מעבר".

אך המושל הציע, כי הרב לבדו יבוא לתחנת הרכבת ויעלה לקרון, יחד עם החיילים. ואם לא ייתפס בדרך, הרי טוב, ויוכל להגשים את חלומו.

ר' יצחק חזר לחבריו הרבנים, שחיכו לו בכיליון עיניים, וכששמעו את דברי המושל אמרו לו: "דחה אותך המושל בדברים בעלמא, כי איך תכנס לקרון מלא חיילים ולא ירגישו בך?! ויש סכנת נפשות בדבר, ולכן אל תעשה זאת – 'שב ואל תעשה עדיף'!"

אך איש כר' יצחק אלפייה לא יחת ולא יפחד! כי ביודעו מעלת הצדיקים וזכותם, ידע נאמנה כי זכותם גדולה מרשיון־מעבר ומחיילים ומשמרותם.

ולכן, למחרת בבוקר לקח את טליתו ותפיליו, ובא לתחנת הרכבת על מנת לעלות לקרון. בעודו עומד ניגשו אליו שני קצינים ושאלו לשמו, ומיד העלוהו לקרון הרכבת וישבו משני צדדיו, עד הגיעם למצרים לעיר קהיר. אז הביאוהו לשכונת היהודים ונעלמו.

ר' יצחק נכנס לבית המדרש "כתר תורה" בעיר. תמהו החכמים הלומדים שם: "היתכן שזה הוא הרב יצחק אלפייה מירושלים?! כיצד הגיע למצרים בימים הטרופים האלה?!"

בשמעם את חלומו, ואיך זכות הצדיק כמוהר"ר רבי יעקב אביחצירא זיע"א עמדה לו להגיע בשלום עד קהיר, אספו מיד מצרכי מזון, ועשרות רבות נסעו לעיר דמנהור, למצבת קבורת הצדיק

ואז, להצלחת עמו ישראל ולהצילם מידי האויבים והשונאים, ובפרט הגרמנים, למדו פעמיים את סדר 'תענית הדיבור', שבעת כורתי ברית, הקפת המצבה ושאר תיקונים, לילה ויום בלי הפסק.

בלילה השלישי, יצא אחד מהלומדים לחוץ וראה, והנה העיר כולה אורות וקול העם בתרועות שמחה (אף על פי שבזמן המלחמה הייתה אפילה חמורה עקב העוצר).

הוברר כי הגרמנים ברחו מן החזית, ויד האנגלים על העליונה, ונכנס לבשר לכל הלומדים.

מיד קראו הלל ועשו שמחה גדולה, ויהי הדבר לנס. וסיפר ר' יצחק אלפייה, כי בשעת הלימוד ראה הארה גדולה בוקעת ממצבת קבורת רבינו יעקב אביחצירא זיע"א, וכעין עמוד אש יצא מקברו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים