מה צורך יש בך?

מה-צורך

יהודי למדן ותלמיד חכם מחד ובעל עסקים מסועפים ומצליחים מאידך היה ר' זליג. אצלו נתקיים המאמר: "תורה וגדולה על שולחן אחד".
הוא עצמו התגורר בעיירה שקאלוב, אך מצודתו ועסקיו היו פרוסים על פני ערים רבות. עסקיו המגוונים התנהלו עם יהודים ועם לא יהודים גם יחד. סוחרים ובעלי אחוזות היו ידידיו, ובתי רוזנים היו פתוחים לפניו.
איש נדיר היה ר' זליג, שכן הצטיין גם במידות טובות, וחיבתו לכל יהודי הייתה מן המפורסמות. על אף עושרו וגדולתו היה נוהג בקירוב הדעת גם עם דלת העם ועמי הארצות. ידו הייתה פשוטה לכל נזקק, ועניים רבים התדפקו דרך קבע על דלת ביתו. שמו הופיע בראש רשימותיהם של כל גבאי הצדקה באזור. אלה ידעו כי "כדאי הוא (ר' זליג) לסמוך עליו בשעת הדחק".
אך לא די בכך, רבים נהגו להפקיד בידיו כספים כדי שיסחר בהם. עסקאותיו של ר' זליג, ידעו הכול, מוצלחות הן ומבורכות בסייעתא דשמיא. את הרווחים שהפיק מכספים אלה היו מעביר היישר לידי המפקידים, ללא כל תמורה או דמי תיווך.
באחד הימים הסתבך ר' זליג בעסקת ענק שנכשלה. וכגודל העסקה והרווחים שהיו צפויים ממנה, כך גדולה וקשה הייתה המפלה. עמל של שנים ירד לטמיון.
ר' זליג, העשיר הגדול ועמוד החסד הנודע, נהפך באחת לאיש מן השורה. למותר לציין כי רבים מאוד השתתפו בצרתו של ר' זליג, שכן למעשה זו הייתה גם צרתם בהפקידם את כספם בידיו.
בצר לו נסע ר' זליג אל רבו, הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' זצוק"ל. בהיכנסו לחדר הרבי חש כי זהו המקום המתאים ביותר לשפוך בו את הלב ולספר דברים כהווייתם.
בבכי נרגש גולל לפני הרבי את השתלשלות העסקה הכושלת שקברה עמה את כל רכושו והביאה אותו למצבו הנוכחי. רגשותיו של ר' זליג גאו בו ובכיו התגבר.
"אם הקב"ה חפץ ליטול ממני את רכושי לא אהרהר אחריו, חלילה", אמר במר ליבו, "ואולם תחילה עליי לסלק את חובותיי ולמלא את התחייבויותיי. צריך אני להשיב את הכסף לכל מי שהפקידו בידי את ממונם כדי שאסחר בו; צריך אני לעמו בהתחייבות שנתתי לכל גבאי הצדקה; צריך אני לכסות את הוצאות החתונה של היתומים והיתומות שהבטחתי להשיאם"…
כל אותה שעה ישב הרבי מרפקיו על השולחן, ראשו בין שתי כפות ידיו, וכולו היה אוזן למוצא פיו של העומד לפניו.
כשסיים ר' זליג לשפוך את ליבו, השתררה בחדר דממה. הרבי הישיר מבט חודר אל חסידו ופניו נעשו להבים.
או אז אמר הרבי: "אינך חדל מלחשוב ולדבר על מה שאתה צריך, אולם על שאלה אחת נראה כי לא נתת את דעתך עליה כלל והיא: 'מה צורך יש בך?'!".
דברי הרבי פילחו את ליבו של ר' זליג ובו במקום נפל מתעלף. החסידים, ששהו אותו זמן בחדר החיצוני, בהמתנה לבוא תורם להיכנס פנימה, שמעו את קול החבטה ומיהרו להיכנס ולהוציא את ר' זליג מהחדר.
לאחר מאמצים מרובים התעורר ר' זליג מעלפונו. משהתאושש והתעורר מעלפונו הכבד, השתנה ר' זליג והיה לאדם חדש. דבריו האחרונים של הרבי חלחלו עמוק בנבכי נשמתו. היטב הבין את משמעותן של הדברים 'אני' ו'אני' הוא לא הפסיק להזכיר את ה'אני' שלו.
מיד סילק ר' זליג מעליו את דאגתו מאבדן רכושו ודחק הצידה כל מחשבה על ענייני העולם הזה. הוא הבין כי במילותיו החריפות ביקש הרבי לנערו מן הרע הנעלם שבמעמקי נפשו ומאותה תחושת 'ישות' והגאווה של ה'אני' הנסתרת שבתוכו כי הכל זקוקין לו וכי בלעדיו אין מתקיים העולם, והיכן מציאות ה' בתמונה? והמחשבה עצמית שמקומה לא יכירה בד' אמותיה של השכינה. כי מי שחושב בכוח ה'אני' שלו, אין הבורא דר איתו בכפיפה אחת.
ר' זליג החליט להישאר תקופת מה בחצר הרבי. בימים ובשבועות הבאים שיקע עצמו כליל בתורה ובעבודת התפילה וספג מלוא חופניים קדושה מחצרו של הרבי.
כעבור זמן ניגש אל ר' זליג הגבאי של הרבי והודיע לו כי בעוד שבועיים נכונה לו עוד 'יחידות' אצל הרבי – כך נהוג היה בחצר הרבי להודיע לחסיד מראש על המועד שנקבע לו להיכנס אל הקודש, כדי שיהיה לו סיפק זמן להתכונן לכך כראוי.
השבועיים הבאים עברו על ר' זליג ביגיעה עצומה. הוא נתן לגופו מעט מאוד מנוחה וגם באכילה ובשתייה השתדל למעט. הוא למד בלי הפוגה, התעמק במאמרי החסידות של הרבי והתפלל בדבקות עצומה.
בהגיע מועד ה'יחידות' שנקבע לו נכנס ר' זליג לחדר הרבי בראש מורכן ומתוך ביטול עצמי עמוק. הרבי הביט בו במבט רך ומלטף.
"כעת", אמר לו הרבי, "לאחר ששבת בתשובה שלמה על ה'ישות' והגאות שבך; סילקת ממך את גסות הרוח ואת זחיחות הדעת והלב – שוב לביתך, וה' יברכך שתצליח בכל אשר תפנה".
בדרכו לביתו נזדמן ר' זליג לתחנת רכבת אחת, ולפתע פגש שם חבורה של בעלי אחוזות שנהגו לסחור עמו בעבר. הללו, שלא ידעו דבר על מצבו הכלכלי הקשה, הביעו לפניו את רצונם לחדש עמו את העסקים. ר' זליג ראה בכך אות משמים והזדמנות לזכות בברכת ה', שאותה ברכו הרבי.
כעבור זמן מה החל ר' זליג להתאושש ממפלתו. אט אט השיב אליו את הונו וההצלחה חזרה להאיר לו פנים. כך גם יכול היה למלא את ההתחייבויות שקיבל עליו בעבר, בענייני צדקה. ואולם הפעם עשה זאת בלי 'ישות', כי אם בתחושה שהוא 'צינור' בלבד לשפע שניתן מלמעלה.
כל ימיו עמדה לנגד עיניו של ר' זליג שאלתו הנוקבת של הרבי : "מה צורך יש בך?!"…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים