הסיפור שנשכח

לפני מותו קרא הבעל שם את תלמידיו הקרובים אליו, ואמר לכל אחד את אשר צופן לו העתיד, ובאיזה אופן יחיה את חייו.

ביניהם היה גם תלמיד ששימש כמשרתו האישי, ושמו היה – רבי שמעון.

"גורלך", הוא אמר, "להסתובב בעולם, לבקר בכפרים בכל מקום שם חיים יהודים, להיכנס לבתים ולספר להם על מה שראית בזמן שחיית עימי. מה שבני האדם יתנו לך בתמורה – זה יהיה פרנסתך".

התמרמר רבי שמעון, אולם הבעש"ט הוסיף: "על תדאג, גורלך יהיה טוב".

סמוך לאחר מכן הלך הבעש"ט לעולמו, ורבי שמעון, כמצוות רבו, החל לספר את סיפוריו תוך כדי מסעות בעולם.

כעבור שנים שמע שבאיטליה חי אדם אמיד שאוהב עד מאוד את הבעש"ט ומשתוקק לשמוע עליו. רבי שמעון גמר אומר בליבו לנסוע מיד לאיטליה. וכך עשה.

כאשר הגיע לעירו של היהודי, נאמר לו שהוא חוגג את השבת ברוב פאר והדר. בכל אחת מסעודות השבת הוא נוהג לשמוע סיפור על הבעש"ט, והוא גומל ביד רחבה למספר.

כאשר סופר ליהודי האמיד שהגיע לעירו תלמיד של הבעש"ט, הובל מיד לטירה, קיבל חדר מפואר, וצוות של משרתים הועמד לשרתו. במהירות נפוצה השמועה על הגיעו של רבי שמעון, ובסעודת השבת הצטופפו רבים שציפו לשמוע את סיפוריו.

בעת סיום הסעודה בליל שבת פנה המארח לרבי שמעון, ובקול עדין שאל אם הוא מוצא את ביתו ראוי לספר סיפור שיזין את נשמותיהם הצמאות.

הזדקף רבי שמעון, הניח את ידיו על משענות הכיסא והניח לדמותו של מורהו לעלות בעיני רוחו ולהנחות את מילותיו. ואולם בניגוד לפעמים קודמות, לא הופיעו כלל מילים בפיו, ובמקום זה השתלטה עליו ארשת קרירה ומקפיאה, הוא פתח את פיו, אך שום קול לא בקע ממנו.

כל המבטים ננעצו בו ותבעו ממנו סיפור. הוא התאמץ בשנית וראה בעיני רוחו את מז'יבוז' ונופיה, ואולם הדימויים סירבו להפוך למילים, וברוב ייאושו הוא פרץ בבכי.

בהרימו את ראשו פגש במבטים מאשימים של הקהל, פרט לעיניים הידידותיות של המארח, שאמר בעדינות, נחכה עד הבוקר, אולי זכרונך ישוב אליך.

כל הלילה התענה רבי שמעון על מיטתו, ובבוקר לאחר סיום הסעודה, נשאל שוב ע"י מארחו אם יאות לספר סיפור. בבושת פנים השיב רבי שמעון שכל סיפוריו נשתכחו ממנו בפתאומיות, ובוודאי יש סיבה גבוהה לדבר. טוב, השיב המארח, נמתין לסעודה השלישית.

רבי שמעון נאנח וליבו נקרע בקרבו, ואולם גם בסעודה השלישית לא חזר אליו זכרונו.

בסיום השבת נפרד המארח מרבי שמעון בהעניקו לו מתנה יפה כדי לפצותו על מסעו הארוך, והביט בו בעיניים טובות אך עצובות.

לפתע חש רבי שמעון בשטף של אור שעוטף אותו, ולנגד עיניו הופיע בבהירות סיפור מחיי הבעש"ט הקדוש.

מיד חזר רבי שמעון למארחו, שציווה עליו לספר לו את סיפורו.

וכך סיפר רבי שמעון: "זה קרה פעם בשבת אחת, לפני המועד שבו היהודים חוגגים את חג החנוכה. הבעל שם התהלך בביתו מחוסר מנוחה ובעצבות, כאילו רוחו עזבה אותו לצורך מאבק, והוא חיכה שתשוב אילו.

"ואמנם בסיום הסעודה השלישית, ציווה לרתום את הסוסים לעגלה ולהתכונן לנסיעה. כולם נאנחו אנחת רווחה, כי הם ידעו שעל ידי המסע מחוץ לעיר הוא פותר את כל הבעיות.

"הפעם נמניתי על שלושת מלוויו שהצטרפו למסע. נסענו כל הלילה "בקפיצת הדרך", בלי לדעת לאן מועדות פנינו. לפנות בוקר מצאנו את עצמנו בעיר גדולה, והעגלה כמו מעצמה נעצרה בפתח בית מסוים שדלתותיו וחלונותיו היו מוגפים, ושרר בו שקט מיוחד.

"הבעל שם הורה לי לדפוק בדלת, ואחרי זמן רב נפתח צוהר קטן, ולפנינו נעמדה אישה זקנה עם פנים מעונות ומקומטות: 'מה מביא אתכם היום לכאן? האם אינכם יודעים שעומד להתרחש טבח, אתם בודאי זרים כאן ואינכם מכירים את מנהגי העיר. מזה מספר שנים חי כאן בישוף נוצרי שצורר את היהודים, והלה ציווה שכל היהודים שימצאו היום ברחוב יעלו לגרדום. לכן אנחנו ספונים בבתינו על המשמר, על כן לכו לכם לעיר אחרת ותחזרו בפעם אחרת'.

"אך הבעל שם התעלם מדבריה, נכנס לבית, והורה להכניס את הסוסים לאורווה ולפרוק את המצרכים שהבאנו עמנו. אחרי שהתרגלתי לחשכה בבית נוכחתי שמתחבאים שם אנשים רבים.

"הבעל שם התעלם ממחאותיה של האישה, ניגש לאחד החלונות ופתחו. החלון השקיף על כנסיה גדולה, ובה נאספו אנשים רבים לקול צלצולי הפעמונים. ואז, בקול תרועה גדולה ואפוף בקטורת, הופיעה בישוף הדור מתחת לחופה בצבע כסף. כל הקהל השתתק והבישוף שקע בתפילה דוממת.

"אז הורה לי הבעל שם ללכת ולקרוא לבישוף, ולומר לו כי 'ישראל הבן של אליעזר נמצא כאן, והוא קורא לך לבוא אליו'. כל האנשים בחדר התגודדו סביב הבעל שם ונבהלו, אבל הוא התעלם מהם והורה לי: 'לך מהר'.

"יצאתי לכנסיה, וניגשתי לבישוף, ולחשתי על אוזנו בשפה העברית מה שאמר לי הבעל שם.

"השיב לי הבישוף בעברית: 'אמור למסטר שלך, שאני מודע להימצאותו כאן, ואבוא אליו לאחר סיום הדרשה'.

"חזרתי למורי ומסרתי לו את התשובה. הבעל שם חייך והורה לי לשוב אל הבישוף ולהורות לו 'שלא יהיה שוטה, ושיבוא מיד עכשיו, כי זה הוא שמצווה עליו, ישראל הבן של אליעזר'.

"חזרתי לבישוף, והוא הפסיק את דרשתו ובא עמי, כשהוא עטוף בגלימתו הזהובה ומצנפתו המהודרת, והופיע בפני הבעל שם הקדוש, שניהם נכנסו לחדר צדדי והתבודדו שם במשך שעתיים.

"אז יצא הבעל שם מהחדר כשבעינו אור השכינה, והורני להכין את העגלה והסוסים, ואנחנו נסענו משם.

"עד היום אינני יודע את שם העיר בה היינו, ומה קרה בין הבישוף לבעל שם. אחרי מות מורי העניין פרח לחלוטין מזיכרוני, ורק היום הופיע פתאום הסיפור לפני".

כשמוע המארח את הסיפור, הרים ידיו לשמים ואמר: "אלקים יברכך רבי שמעון על מילותיך, אני יודע את האמת שבסיפורך, ואשלים לך את מה שנעלם ממך:

"הבישוף שקראת לו, הייתי אני. פעם הייתי יהודי, עד שהשתלט עלי הסטרא אחרא והתנצרתי. מהר מאוד עליתי בדרגות והפכתי לבישוף של כל הארץ, ושנאתי כלפי היהודים הייתה גדולה. בלילות הייתי אחוז חרטה, ובימים נקמתי ביהודים על חוסר המנוחה והסבל שידעתי, והוצאתי את זעמי עליהם.

"ואולם אבותיי היהודים היו צדיקים, ורוחם לא שקטה עקב מעשי, הם חיפשו את הבעל שם וביקשו שיציל את נשמתי האבודה.

"אז הופיע האיש הקדוש בחלומותיי, ונאבק עם הרוח הרעה שבתוכי מאבק איתנים. ובאותה שבת שלפני חנוכה, נשמתו של הבעל שם ניצחה וכבשה את רצוני, וגמלה בלבי החלטה לעזוב הכל ולחזור ליהדותי. אבל באותו היום שוב הופיעו הספיקות, הפעמונים קראו לי לדרשה, הגלימה שלי, הקטורת, ולא הייתי מסוגל לעזוב את כל מה שבניתי ואת התפקיד אותו מילאתי.

"אז הופעת אתה וקראת לי. ואני ביקשתי לסיים את הדרשה על מנת להתחזק ולעמוד נגד המסטר. ואולם כאשר קראת לי בפעם השניה, כל ההתנגדות שעוד נותרה בי התמוססה. המסטר כבש בחזרה את נשמתי והורה לי את הדרך לתשובה וגאולה של נשמתי.

"באתי לכאן והעברתי את זמני בתפילה וטהרה בציפייה לגאולה. שכן הבעל שם אמר לי מפורשות, 'כאשר יופיע בפניך אדם מארץ נוכריה ויספר לך את סיפורך, זה יהא הסימן כי כפרת על עוונותיך ונגאלת'. כאשר הופעת ושכחת את כל סיפוריך, ידעתי כי זה בגללי, ושקעתי ביתר דביקות בתחינותיי לפני השם, עכשיו כשסיפרת לי את סיפורי, אני יודע כי התקיים דבר הבעל שם, וסוף סוף נושעתי. אתה תישאר עכשיו עמי ולא תנדוד עוד, ואני אחלק עמך את כל רכושי".

בדוק גם

המתנחלת

המתנחלת

היה זה לפני כעשרים וחמש שנה עת שימשתי כמורה מקצועית באחד הסמינרים הידועים בארץ. אין …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים