פרשת חיי שרה

השידוך הראשון

האופן שבו נעשה השידוך של יצחק עם רבקה, הוא דוגמא ואב לכל השידוכים האמיתיים שבעולם.

אברהם אבינו שלח את אליעזר לקחת אשה לבנו מארצו וממולדתו ומבית אביו (כפי שמפרש הרמב"ן) ולא רצה לקחת את בתו של אליעזר עבדו, מפני שאין "ארור" (אליעזר) מתדבק ב"ברוך" (אברהם). חז"ל אומרים שאליעזר הוא כנען אשר עליו נאמר: "עבד עבדים יהיה לאחיו".

אליעזר נקרא זקן ביתו של אברהם. פירוש הדברים, שהיה תלמיד חכם וראש הישיבה בבית אברהם אבינו, ואף על פי כן לא רצה אברהם לקחת את בתו. אליעזר מצדו התבטל וקיבל את רצון רבו ולא שאל קושיות, אלא נסע לחרן למצוא כלה ליצחק, בן אדוניו, ועל ידי זה זכה לעלות למדרגת ברוך, כמו שנאמר עליו "בא ברוך ה'", שנתהפך מארור לברוך, ולזה זכה בזכות שהלך לקיים מצוות רבו בפשיטות ולא התעקש ולא שאל קושיות מדוע רבו אינו לוקח את בתו ליצחק, רק עשה שליחותו נאמנה.

ואכן נשאלת השאלה – מדוע אומנם לא לקח אברהם אבינו לבנו את בתו של אליעזר שהיה ירא שמים? ומדוע שלח אותו רחוק, לארצו, ולא לקח מבנות הארץ?

מדרגת אליעזר, עבד אברהם, היתה גדולה ועצומה שהרי פרשה שלימה בתורה נסובה סביבו, וכמו שאמרו חז"ל: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים", שהרי אין בתורה אפילו אות מיותרת, ובשליחות אליעזר וכל דיבוריו מאריכה התורה וחוזרת פעמיים (בשעת המאורעות ושוב בספרו את הדברים ללבן) – מדוע מאריכה התורה כל כך בזה?

רש"י כותב (ריש פרשת בראשית): אמר רבי יצחק: לא היתה התורה צריכה להתחיל אלא מהחודש הזה לכם ראש חודשים, פירש: מפרשת בא בספר שמות. ומדוע התחילה התורה מספר בראשית? משום – "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". פירוש הדברים לפי דרכינו, שהתורה רצתה ללמד אותנו את מעשי האבות הקדושים שנלמד מהם דרך, כמו שאמרו חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה", לכן הקדימה לפני פרשת בא, לספר את "כח מעשיו" שהוא מעשי האבות הקדושים וכיצד יורשים את הארץ מכח מעשיהם הגדולים, ומהם נלמד אנו דרך ארץ.

הראשון שנולד בקדושה בעם ישראל הוא יצחק אבינו, מפני שנולד אחר שאברהם אבינו נימול. עם ישראל צריכים להיות קדושים כמו שכתוב: "קדושים תהיו", והלימוד כיצד להיות קדושים נלמד בראש וראשונה מהאבות הקדושים.

יצחק מעולם לא ראה את רבקה לפני שנשאה. אברהם גם כן לא ראה את רבקה, אולם אברהם מכיר את משפחתה – זו משפחת בתואל בן נחור אחי אברהם. אברהם מכיר ויודע את שורשי משפחתו מ"שֵׁם" בנו של "נֹח", אף על פי שבתואל ולבן רשעים, למרות זאת, אברהם מכיר את השורשים ויודע שיש במשפחתו מידות טובות ותכונות טובות, וכפי שזה מתגלה אחר כך ברבקה וזה מה שחשוב, ואפילו שבבנות הארץ כלפי חוץ יכולים למצוא שידוך יותר טוב, אברהם יודע שהשורשים האלו הם גורליים עבור עם ישראל, ועל תכונות ומידות טובות כאלו צריך להיבנות העם.

לבדוק את השידוך שולח אברהם את אליעזר עבדו, ראש ישיבה חכם זקן ומופלג שלומד ומלמד תורה בביתו, ומכאן נלמד אנו כיצד בודקים שידוך.

אליעזר בודק את המידות הטובות, ובעיקר בודק את אותן המידות המתאימות לביתו של אברהם אבינו, איש החסד ומכניס האורחים הגדול ביותר, שהוא הסמל לדורות בהכנסת אורחים. על כן בודק אליעזר בכלה המיועדת בראש ובראשונה האם היא בעלת חסד כפי שמתאים לביתו של אברהם אבינו, איש החסד. והסימן שהוא עושה – שיאמר לה: הטי כדך ואשתה, והיא תאמר: שתה וגם גמליך אשקה – היא המיועדת ליצחק.

הנה הדרך הזו לבדיקה תמוהה ומוזרה ביותר. אדם מבקש מנערה מעט מים והיא מוכנה לשאוב לו ולכל גמליו (וגמל יכול להתקיים בלא לשתות כחודש ימים, בגלל הדבשת שהיא מחסן מים בשבילו). לכאורה לא היינו אפילו מעלים על דעתנו בקשה תמוהה כזו לבקש כוס מים כדי לקבל מאות ליטרים של מים, אבל כשהחסד בשלימות אין זו בקשה תמוהה, כי מי ששייך לעמוד החסד אין לו חיים משלו, אלא הוא כולו בשביל הכלל, כפי שהיה אברהם אבינו ע"ה, ומי שאינו כזה לא יכול להיות שייך לבית הזה של אברהם אבינו, שהוא כולו חסד וכולו בשביל הכלל.

ביתו של אברהם אבינו פתוח יומם ולילה עשרים וארבע שעות מד' רוחות השמים להכנסת אורחים. וכשאין אורחים אחר מילת אברהם, מידת החסד שלו לא שוקטת והוא יושב בפתח האוהל כחום היום ומחפש אורחים, כי איננו יכול אפילו יום אחד מבלי להשפיע ולעשות חסד.

נערה שמבקשים ממנה כוס מים ומוכנה מעצמה לשאוב מאות ליטרים עבור הגמלים ולהזמין אותו ללון בבית הוריה, מתוך דאגה אליו שמא אין לו מקום להתארח, נערה זו מבינה שבקשת כוס המים היא רק עילה לצרכים האמיתיים שלו, והיא מבינה שהיא צריכה לעזור בכל מה שהיא יכולה מצידה, באופן שהיא מציעה לו את מירב האפשרויות שבידיה. נערה כזו מתאימה לביתו של אברהם ועל יסודות כאלה ראוי להיבנות ביתו של יצחק.

השורשים האלו שנמצאים במשפחת אברהם הם מידות נאצלות המגיעות מ"שם", בנו של "נח", אשר ספג אותם מנח אביו שבנה את התיבה 120 שנה להחזיר את דורו בתשובה, ואח"כ היה בתיבה עם כל החיות ופרנסן יום ולילה ללא ליאות במסירות נפש. את זה ירש "שם" בנו וזה עובר דרך משפחתו ממנו והלאה, ובעיקר אל אברהם אבינו איש החסד. לכן מתעקש אברהם שאליעזר יקח אישה לבנו דווקא ממשפחתו (כפי דברי הרמב"ן) כי שורשים של חסד במימדים כאלה נמצאים דווקא במשפחת אברהם.

אליעזר שהיה בעל מדרגה עצומה ובעל בטחון ואמונה בהשם יתברך והיה מלומד בנסים בביתו של אברהם אבינו, זוכה בקפיצת הדרך (מאות קילומטרים) ובדבקות נוראה לקב"ה נושא תפילה: "ויאמר ה' אלוקי אדֹני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם".

לכן לא ניגש אליעזר מיד לבית משפחת אברהם, כי היה מלא אמונה ובטחון בהשם יתברך ובטח שבכוח תפילתו וזכות הצדיק אברהם, תפילתו תישמע וימצֵא הזיווג האמיתי של יצחק, ובזה יצא מ"ארור" ל"ברוך", על ידי שלא הקשה קושיות על רבו, רק עשה מעשהו באמונה ובתמימות כפי הראוי לעבד אברהם.

רואים שבמציאת שידוך צריך להסתכל על משפחה טובה, ושיהיה זה השידוך האמיתי המיועד לו ולהצלחת השידוך בכל בחינותיו.

מכאן נבין כיצד נשתרש במשפחות הקדושות בעם ישראל ללכת בדרך זו ולשדך באופן הזה, על ידי תפילות, בירורים ובדיקות ביראת שמים, בירורים על המשפחה והמידות הטובות, ועל ידי זה מוצאים את השידוך האמיתי, ובאופן הזה קם עם ישראל על אדני הקדושה והיראה.

לכן מאריכה התורה במעשה השידוך הזה, כדברי חז"ל הנ"ל (סנהדרין צה.): "אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים", שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה של נתנו אלא ברמיזה (כדברי רש"י פרק כד, פסוק מב) כי השידוך הזה, הוא שורש ללמד אותנו כיצד להתנהג בדבר הקדוש והחשוב הזה שעליו עומד בניין עם ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים