פרשת לך-לך

אחד היה אברהם

לך לך = אליך, אל עצמך, "שבכל הילוכך בגשמיות וברוחניות תלך רק לעצמך, לעצם נקודת האמת המושרש בך ולא תסתכל על שום הסתות ופיתויים של שקר" (ליקו"ה, גניבה ה').

יש רגעים שבהם הלב אומר לנו ללכת, לברוח, לא להישאר במקום שאנחנו נמצאים בו כי הוא לא באמת המקום שלנו, כי מה שיש שם לא שייך באמת אלינו. התכלית שלך, האמת שלך, מצויה אצלך בלב ואתה יודע טוב מאוד מה אתה באמת רוצה, לאן אתה באמת רוצה להגיע. אז תעזוב הכל ותן לעצמך ללכת לעצמך האמיתי, להתקרב ולהתקדם לתכלית שלך, כמו אברהם אבינו היוצא מאור כשדים ומתקרב אל עצמו, אל נשמתו. הוא יודע לאן נפשו כמהה, הוא מפסיק להאזין לכל הדעות והרעיונות והסברות של בני דורו, עכשיו הוא נותן מקום לקולו שלו, לקול ליבו ההומה ויודע בדיוק מה חיוני עבורו.

 

אחד היה אברהם . אברהם אבינו מתנהג כאילו הוא אחד בעולם. לא מסתכל לצדדים. לא מתחשב באופנה של זמנו. לא מתרגש מזה שרוב בני דורו עבדו אז עבודה זרה. אדם הולך עם האמת שלו ולא מתרגש יותר מדי ממה שאחרים עושים, ממה שאומרים לו וחושבים עליו, איזה דבר גדול זה. אם שיטת הרוב אינה אמת, הוא עובד את ה' לבדו. הקשר עם ה' צריך להיות חזק מכל קשר אחר. המבחן האישי שלך כלפי ה' הוא מעל הכל. מאברהם אבינו ירשנו את אומץ הלב להיות במיעוט, את הכוח לא להיסחף אחרי מה שכולם רצים אחריו גם אם הוא קוסם ונוצץ.

הוא עוזב את ארצו, את מולדתו ובית אביו, כשצריך להיפרד מלוט הוא נפרד ממנו כדי לא להינזק, כשהוא מבין שישמעאל זה לא חברה טובה ליצחק הוא מגרש את הגר עם ישמעאל, כשהוא מבין שלא טוב ליצחק לשאת אישה מבנות הארץ הוא שולח את אליעזר עבדו לחפש אשה ליצחק במרחקים, הוא לא עושה יותר מדי חשבונות למה יחשבו ומה יגידו. הוא היה מסתובב בחוצות וקורא בקול גדול שיש בורא לעולם, יש רק בורא עולם אחד והוא השם יתברך. בעיני האנשים הוא נראה כמשוגע, ילדים וגדולים היו רצים אחריו ברחובות ומשליכים עליו אבנים והוא לא השגיח על כלום, רק צעק: ה' הוא האלוקים.

מי שהוא יהודי אמיתי, כשהוא רואה אמת, הוא מיד חוטף אותה. כזה היה אברהם אבינו. בגיל שלוש כבר הכיר את בוראו. ילד פעוט מסתובב בעולם, מתפעל מן הבריאה המופלאה וחוזר ושואל "מי ברא כל אלה". וככל שהוא מרבה לחפש, ככל שגובר רצונו להכיר את בורא העולם, פותח בפניו הבורא יתברך שערים ואור האמונה מתחיל להאיר פני תבל,

אחד היה אברהם. ה' קורא לו והוא הולך. עוזב את הכל והולך. "לך לך זוהי קריאה כזאת גדולה. קריאה שבעצם פונה אל כל אדם ואדם, כל אדם ואדם מרגיש שה' אומר לו את המשפטים האלה. כי בעצם, אנחנו בנים לאבות , האבות נמצאים בקרבנו, הגנים פועלים בתוכנו, קיימים בנו. כשם שהקב"ה קרא לך לך לאברהם, שהוא אבי האומה, כך הוא קורא לכל בניו אחריו, בכל הדורות, לכולנו. לך לך לעצמך. תסיר את עורלת הלב. עורלה זה אטימות, לא מרגישים את ה', לא מרגישים את האור האלוקי, מרגישים את התאוות. כל דקה יש לנו אטימות. כל דקה עצבות אוטמת אותנו. הבלבולים אוטמים אותנו. העצלות אוטמת אותנו. חושבים על עצמנו ושוכחים את ה', זה אוטם אותנו.

לוט לא עוזב את אברהם. לכל מקום שהולך אברהם הוא הולך איתו. צריך להילחם עם הלוט הזה כי לוט זה כסוי, זה הסתרה איך עושים את זה? רק עם הצדיק.

רבינו הקדוש הוריד לעולם אור עליון, אור האורות, כל אחד יכול להתבשם מהאור הזה. אם רק יהיה איש אמת, עניו ושפל רוח. רבינו ממלא את הלב שלנו ברצונות וכיסופים אל הזוך והטוהר. הוא מגלה לנו שיש עצה – להתגעגע! כמו שאמרה בת המלך לשני במלכות (ספורי מעשיות מעשה א). "תבחר לך מקום ותשב שם ותתגעגע". אם אתה לא מסוגל להוציא אותי עדיין מהשבי שאני שבויה בו, אז פשוט שב ותתגעגע, תרצה ותכסוף להוציא אותי. העצה הזו נאמרת לכל אחד מאיתנו. לרצות לרצות ושוב לרצות.

תתבודד, תספר להשי"ת עד כמה אתה רוצה, עד כמה זה קשה לך, ספר לו הכל.

רבינו שולח אותנו ליערות, כי שם אפשר להקשיב ללב יותר לקול הנשמה, לחפש ולבקש את ה' הקורא לנו לשוב אליו ולהשיב את כל העולם כולו.

אחד היה אברהם. אף אחד לא מכריח אותו. הוא בוחר בה' מעצמו. הקב"ה רוצה שהכל יהיה מתוך בחירה. אין לו שום טעם בעולם שהוא בלי בחירה.

"ילד בתוך משפחה למשל, הוא צריך לשמוע בקול ההורים. ההורים אומרים לו זה תעשה וזה לא תעשה והילד הוא ילד קטן, שומע בקול מה שאומרים לו. אך מגיע רגע שהילד מתנתק מההורים שלו, נפרד מהם. כבר לא כל כך שומע בקולם. הוא רוצה לעשות מה שהוא רוצה. לפעמים הוא עוזב לגמרי את הדרך חס ושלום. עזבו אותי. אל תגידו לי מה לעשות. אני עושה כי זה מה שאני רוצה. זה מה שאני אוהב. וההורים, אם הם חכמים, הם לא צריכים להתערב לו. כי זה לא יעזור, זה יהיה יותר גרוע אם הם יתערבו. הם מעלימים עין עכשיו מהילד, הם מתפללים, הם מבקשים, מקסימום אומרים לו פה ושם איזה מילה אך הם מבינים שזה המהלך, זה תהליך, הילד נמצא במצב שהוא רוצה לבחור בה', רוצה לבחור בנשמה, רוצה לבחור מהמקום שלו, לא בגלל שאמרו לו.

והוא יצא, והוא הלך, ועשה כל מיני שטויות, ואחרי זה הוא בעצמו הגיע למסקנה ולהבנה שאין מקום אחר בעולם, ואין מחסה אחר בעולם חוץ מהקב"ה בעצמו. ואז הוא הגיע להקב"ה ואומר ה' אני אוהב אותך, אני רוצה אותך, כמו שכל מי שזכה לעבור את התהליך הזה של התשובה יודע, ואז ה' כל כך שמח עם זה, ה' רוצה את הבחירה, ה' רוצה שזה יגיע מתוך בחירה, לא בגלל שמישהו אמר. אם עושים הכל בגלל שמישהו כך אמר אז בא איזה יום אחד והכל מתנפץ ורואים שאין כלום. למה אין כלום? כי זה לא היה מתוך בחירה" (באור פני מלך).

קוראים לה', זועקים לה' תקרב אותנו אליך בבחירה שלנו, בזעקה שלנו, אנחנו בני אדם, לא עדר, עם ישראל קיבלו את התורה בכפיה, "כפה עליהם הר כגיגית", הם אכן אמרו נעשה ונשמע אך זו לא היתה קבלה אמיתית. מתי היתה קבלה אמיתית? כשקיבלו אותה מאהבה. אדם, כדאי לו לעבור את כל הדרך הקשה והנפלאה הזו בשביל רגע אחד שבו זוכים להרים את הראש למעלה ולומר ה', אני אוהב אותך.

אחד היה אברהם. שעבד את ה' רק על ידי שהיה אחד. "שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם. וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת השם, אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינה זו, שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת "אחד היה אברהם" – כאילו הוא יחיד בעולם כנ"ל (ליקו"מ, השמטה בסוף ח"א).

לא תמיד זה קל. כדי להגיע לאמת, כדי להתקרב אל ה' עוברים נסיונות. אברהם אבינו עבר 10 נסיונות קשים ובזכות שאהב מאד את הקב"ה היה לו את הכוח לעמוד בכולם, לעשות את כל מה שאמרו לו בנאמנות ובמסירות נפש. הקב"ה אומר לו "לך לך" והוא לא מתעכב אפילו שעה אחת. לא חושב איך אני יכול ללכת כשלא אומרים לי לאן, וגם לא מגלים לי כמה זמן יקח המסע הזה, ובכלל, זה לא כל כך קל לעזוב ארץ ומולדת. והוא מיד הולך, אפילו שבגיל שלו, "ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן", זה כבר לא כל כך קל לנדוד.

הוא מגיע לארץ ישראל ומיד נעשה שם רעב, אז הקב"ה אומר לו טוב, עכשיו תלך למצרים, וזה עוד נסיון, כי היה יכול להרהר אחרי ה' ח"ו, למה שלח אותו לארץ שיש שם רעב, והרי ה' הבטיח לו ברכה. והוא לא מהרהר ולא שואל שום שאלה, קם והולך. בשעת נסיון, אומר רבי נחמן מברסלב אין לאדם דעת שלימה. כל הנסיונות שעוברים על הבן אדם זה בחסרון דעת. כי אם היתה לאדם דעת, היה יודע שה' מנסה אותו והכל עוד יתהפך לטובה אז איזה נסיון זה? זה בכלל לא נסיון. ויש את סיפור העקידה, שהלך לשחוט את בנו יחידו שנולד אחרי עשרות שנים של תפילות, ואיך לקחו את שרה אמנו לבית פרעה שזה דבר ואיום ונורא ובזכות שהתפללו והתחננו עבר הכל בשלום.

כולנו עוברים נסיונות בחיים. איך זה יכול להיות שאחרי כל כך הרבה תפילות שהתפללתי קורה בדיוק ההיפך ממה שביקשתי? איך זה שאחרי חודשים של השתדלות ושל תפילות ושל פגישות אין ספור לילד אין עדיין ישיבה? איך זה שככה מתייחסים אלי? ואז הבן אדם אומר לעצמו זה כנראה מה שאני צריך לעבור. זה מה שה' רוצה. נסיונות עוברים רק עם אמונה. מה שה' רוצה לעשות איתי, שיעשה איתי. ואם אני לא מבין, רבונו של עולם, תראה לי מה אתה רוצה ממני, תרחם עלי, קשה לי. לכן נקרא אברהם אבינו ראש למאמינים. שעמד בגבורה בכל הנסיונות.

אדם עובר נסיון, זה הכל כדי לרומם אותו. אדם עובר נסיון קשה, הוא צריך להודות לה' כי הוא מקבל מתנה יקרה. בלי נסיון אדם לא יכול להוציא את הפוטנציאל שלו מהכוח אל הפועל. אדם עומד בנסיון, איזה קירבת ה' יש לו אז, איזה מתיקות. האדם מרגיש שהוא עלה בדרגה. עמידה בנסיונות זו תמצית העבודה של כל יהודי. זאת ההצלחה שלו. רק ככה זוכים לעלות במעלות רוחניות ולהתקרב אל ה'. בקושי הזה של הנסיון אדם ממש בונה את עצמו, הוא מוציא מהכוח אל הפועל את הכוחות הגנוזים בו. יש לו כאלה כוחות גנוזים עצומים שהם לא יצאו לאור כשהכל הולך רגיל והכל נהדר, אלא כשעושים לו נסיון. אדם עמד בנסיון, אז הוא נהיה יותר מאושר, נהיה לו יותר טוב, הוא מגלה את עצמו כאדם יותר גדול ממה שהוא היה קודם. כי כשאדם שובר את עצמו ועושה את רצון ה', נוצר חלל בקרבו, נהיה לו מקום שבור ובתוך המקום השבור הזה נכנס אור עצום, אור חדש שלא היה יכול להיכנס קודם. יש כל מיני נסיונות, בגוף, בנפש, בממון, והם באים על האדם בהפתעה, בלי שום התחשבות בתוכניות שלו. ברגעים האלה צריך להתחזק באמונה שהכל זה לפי התוכנית של ה' והכל במטרה לקרב את האדם אל ה'.

אחד היה אברהם. רק אמת הוא חיפש. התרחק מכל צל של שקר. של העמדת פנים. של צביעות. אתה רוצה להיות קרוב לה'? תהיה אמיתי. "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים קמה). ה' לא רוצה מפורסמים של שקר, כאלה שמנסים להראות שהם קצת יותר ממה שהם באמת. "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהילים קכ). צדיקים, כל ימיהם הם עובדים על המידה הזו של האמת ומתרחקים מהשקר עד הקצה האחרון. "מי שרוצה לדבק את עצמו בה' יתברך, ישמור את עצמו מלומר שקר אפילו בטעות" (ספר המידות).

העבודה על האמת, מתחילה בבית. הורים רוצים שילד יתרגל להגיד את האמת, שלא יהיו קפדנים מדי, ילד צריך להרגיש בטוח כדי שיאמר את האמת. אם הוא מפחד הוא מתחיל לשקר. כמו שאומר רבינו "השקר בא על ידי שמקבל על עצמו פחד מבני אדם" (ספר המידות). ואותו דבר עם בני זוג. כשחוששים מהתגובה של הצד השני, מתרגלים לשקר. אך כשמרגישים שאפשר לספר הכל אחד לשני, כי גם את הטעויות שלנו מקבלים בהבנה ובסלחנות, אז מתרגלים להגיד רק אמת.

אנחנו רוצים לחיות חיים של אמת. "שלח אורך ואמיתך המה ינחוני". האור של האמת, שהוא ינחה אותנו. בשביל זה צריך להשליך מנגד את כל הדברים שמפריעים לנו ומבלבלים אותנו, את הישות, את האגו, את הכבוד, את כל הדברים החיצוניים האלה שהופכים אותנו להיות כעסנים, לא מרוצים, מקפידים, מקופחים, בשמים משתוקקים לאמת. התורה הקדושה יוצאת מגידרה ומזהירה: מדבר שקר תרחק. תגיד רק את האמת. תבדוק כל דבר לפני שאתה מוציא אותו מפיך. תעשה הכל לשם שמים, כדי להגדיל כבוד ה' בעולם. אם זאת הכוונה שלך בכל דבר שאתה עושה, אז אתה מכוון לאמת.

אחד היה אברהם. רצה לקרב את כל העולם אל ה'. כי זה עיקר האמת, לקרב ולא לרחק. הקב"ה לא חפץ באמת שמרחיקה את בניו ממנו. אמת כזאת הוא משליך ארצה. הוא רוצה לקרב את כולם. גם אתה שייך ליהדות, גם אתה שייך לתורה הקדושה, יש לך המון מצוות קדושות אפילו אם אתה לא כזה מיוחד, אפילו אם אתה יהודי הכי פשוט שרק חי לפי התורה.

נשמה של כל יהודי כוספת אל ה' והתפקיד שלנו הוא לעזור לכל יהודי להתחבר לנקודה הזו שנמצאת בתוכו. סיימנו זה עתה את חגי תשרי, ימים שבהם עם ישראל מתגלה במלוא יופיו ותפארתו. יהודים בעלי חזות 'חילונית' גמורה מתקדשים ומטהרים את עצמם לקראת השנה החדשה, צמים ביום הכיפורים, סוכות צצות בכל פינה. בלב המוני יהודים מתעוררת אז נקודה יהודית פנימית והאתגר שלנו הוא לפתוח נתיב קבוע לאותה נקודה, ללבות בעדינות וברגישות את הגחלת הפנימית הזאת, לפעול כדי לעורר את ליבו של עוד יהודי ועוד יהודי, בדיוק כמו שעשה אברהם אבינו בדורו. צריך להתפלל על כל עם ישראל, צריך לקרב את כולם, להאיר להם פנים. רק ככה תבוא הגאולה. כל החיים שלנו זה מסע של קירוב לבבות. לקרב עם הרבה אהבה. לא לחשוב שאני יותר טוב, שאני כבר זכיתי והוא עדיין כל כך רחוק. ה' מתפאר בכל יהודי ויהודי. נשמה של כל יהודי מחכה ומצפה לניצוץ שידליק אותה. פוגשים יהודים שנראים רחוקים אך האמונה יוקדת בלבם. צריך לפנות אליהם בענווה, להאיר להם פנים, להקדיש להם זמן. אף אחד לא פטור מהשליחות הזאת. כל אחד בדרך המיוחדת שלו. רבנו אומר שעיקר כבוד השם יתברך שהרחוקים ביותר מתקרבים. כל בעל תשובה, כל גר שמתגייר מקדשים את שם השם ברבים. וזה מה שעמד לנגד עיניו של אבינו הראשון, כשהתרוצץ ברחובות עיר וקרא בקול גדול שיש בורא לעולם, יש רק בורא עולם אחד והוא השם יתברך.

אנחנו משפיעים על אחרים. כל אחד, ובדברים ובאופנים הכי קטנים שאנחנו זוכים להם: בחיוך, במילה טובה, בשיחה קצרה, אפילו לומר שלום לאדם רחוק זה גורם לשבירת מחיצות שלצערנו קיימות בינינו. בורא עולם ריחם עליך וזיכה אותך להכיר אותו, להתקרב אליו, הרי מצד חיוב הכרת הטוב על התקרבותי אני צריך לקרב ולעזור גם לאחרים. לעזור להם להתחבר עם ה'! להתחבר עם הנעימות של העולם! עם המתיקות של העולם! עם האור של העולם! החוזה מלובלין היה אומר כי בהגיעו לפרשת לך לך היה חש הבדל כמו מחושך לאור, שאברהם אבינו ע"ה מאיר את העולם.

לפעמים הניצוץ נדלק מייד. לפעמים זה לוקח שנים. אך אנחנו את שלנו צריכים לעשות. ולזכור שבהתנהגות שלנו רגע רגע אחרים רואים אותנו וזה משפיע.

תפילה

רבונו של עולם

תן לי כוח לעמוד בנסיונות. אף פעם לא ליפול ליאוש, לכעס, אף פעם לא לאבד את האמונה שהכל מגיע ישירות ממך. גם כשאני בדרכי לעשות משהו טוב, ופתאום קורה משהו לא טוב ואני לא מבין איך זה יכול להיות. מה אתה רוצה להגיד לי אבא. גם כשאני מנסה הכל, פועל בכל הכיוונים, עושה כל השתדלות שאפשר, גם מתפלל בלי סוף והעניין לא רוצה להסתדר. גם כשני מקבל ברכה מהצדיק וקורה ההפך בדיוק.

תעזור לי אבא לזכור שמה שקורה זה בדיוק מה שצריך לקרות כי אני שוכח, כי אני מתבלבל, כי כשקורים כאלה דברים אני מאבד את הדעת הזאת.

רבונו של עולם

אל תתן לי להיות מפורסם של שקר. כי ברגע שאני מקבל קצת כבוד, אני שוכח מי אני באמת. וכשאני הולך ברחוב, אני מרגיש לפעמים שכל הרחוב שלי, שאני הכי חשוב שם. וכשאני מקבל לפעמים איזה כבוד שהוא לא לגמרי שייך לי, אני לא תמיד מזדרז לתקן את הטעות, אני דוקא נהנה מהעניין. תעזור לי אבא להיות איש אמת עד הקצה האחרון. לא להגזים, לא לנפח, לא לעגל פינות, לא לדבר אחד בפה ואחד בלב. וכשאני קצת מתנפח, לזכור את כל החסרונות שלי, ולחזור מהר לגודל הטבעי שלי.

רבונו של עולם

תעזור לי לשכוח שגם הרצון שלי חשוב, אפילו שאני לא מצליח. כי הרבה פעמים אני רוצה וזה לא יוצא, אני מתפלל ושום דבר לא זז, במקום שזה יהיה קצת יותר טוב, זה לפעמים נהיה יותר גרוע.

אז במקום להתייאש, במקום להרגיש חסר אונים כי כל מה שאני מנסה לא עוזר, במקום זה תעזור לי אבא לזכור ולשמוח ברצון הקדוש שלי ולחזור שוב ושוב אבל אני רוצה… אני רוצה… אני רוצה…

בדוק גם

וישלח

פרשת וישלח

"יש לי כל" "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו" (לב, ד). וישלח אותיות וילח"ש, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים