פרשת וישלח

"יש לי כל"

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו" (לב, ד).

וישלח אותיות וילח"ש, רומז לתפילה הנאמרת בלחש. והם גם כן אותיות ויחל"ש, לומר שיעקב בא להחליש כוחו של עשו בכוח התפילה (ארון העדות).

בפגישת יעקב ועשיו, לאחר שנים ארוכות של פרידה, מבקש יעקב לתת דורון לאחיו, לפייס אותו. עשיו מסרב: "יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". משיב לו יעקב: כי חנני אלוקים וכי יש לי כל.

שתי תפיסות עולם. עשיו אומר – יש לי רב. אומנם יש לי הרבה אך עדיין יש מקום לשיפור, עדיין לא הגעתי אל סיפוקי. לעומתו אומר יעקב – "יש לי כל" ולא חסר לי כלום, אני שמח בחלקי.

יעקב אבינו זכה לתענוג הנפלא והמושלם בחיי האדם, תענוג של אדם שמתקשר ומתחבר לבוראו בקשר של אהבה ויראה. זה חייב להיות אהבה ויראה. רק אז זה שלם. אם זה רק אהבה, או רק יראה, זה לא יכול להחזיק מעמד.

כל הענין שלי בחיים זה לשמור על הקשר, לשמור על החיבור. זה ימלא את הנפש שלי, זה ישמח אותי, כל שמחה מסוג אחר זה רק אם היא מקושרת לחיבור שיש לי עם ה'. אם לא, זה אולי שמחה של רגע, יש איזה תענוג, אך בסוף זה מתקלקל, זה לא מצליח למלא את הנפש לאורך זמן.

איזהו עשיר? השמח בחלקו. לאורך כל הדורות העמיד לנו הקב"ה צדיקי אמת שהיו לסמל ולמופת בהסתפקות שלהם במועט, ועל אף העוני הרב ששרר בביתם, לא רק שלא טענו ולא הצטערו על כך, אלא אדרבא ואדרבא, היו שמחים בחלקם ופניהם היו קורנות מאושר כל היום. ולא רק ענקי הרוח תנאים ואמוראים שחיו לפני אלפי שנים הרגישו כך, אלא אף צדיקים בדורנו אנו. מה הסוד של "יש לי כל"? מה זה הכל הזה?

הכל לשון כליון, כליון נפש, אני רוצה את ה' עד כלות הנפש. יש לי רצון להשי"ת יש לי הכל! יש לי הכל חוץ מרצון וכיסופים לה', אין לי כלום.

הנפש שלנו נמצאת בתשוקה למשהו שמעל, לא למציאות שאני נמצא בה, אלא למציאות יותר גבוהה, למציאות כזו שתרומם אותי ואם אני אגיע אליה, אז הכל יהיה אחרת. מה המציאות היותר עליונה הזו? זה הקדושה, והדבקות, והצדיקים, והקב"ה, והתורה הקדושה, והתפילה, וכל הדברים הנפלאים שרוצים לזכות בהם. הכל נמצא קצת יותר גבוה מאתנו, לא הגענו לזה, זה נמצא מעל, וכל העבודה זה שננסה לתפוס משהו מזה, להרגיש את זה, לכסוף לזה, לקבל כוח מזה, על זה בעצמו הנפש כבר שמחה, על עצם הרצון. נכון, אני עוד לא מצליח בעניין הזה והזה, אבל אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה. אדם צריך לראות את הרצון שלו. אם לא, הוא רואה רק את החסרונות שלו, את הכשלונות שלו, ונופל לעצבות, לרדיפה עצמית. מה זה שווה שרציתי ולא עשיתי? זה שווה! כל זמן שאתה לא עוזב את הרצון אתה נחשב בשמים לצדיק גמור. יכול להיות אדם שהמעשים שלו קטנים, והרצונות שלו גדולים מאוד מאוד וזה נחשב מאוד בשמים.

הרצון זה המנוע שלנו. זה האין סוף. זה הנשמה. זה מכניס כל כך הרבה שמחה לחיים שלנו, לעבודת השם שלנו. אני לא מפסיק לרצות. זה שעד עכשיו לא זכיתי, זה לא מקרר לי את הרצון. אני יודע שאם אני אתמיד לרצות, אני בסוף אזכה. רבינו הקדוש אמר שלא מספיק בהשתוקקות בלב בלבד, האדם צריך להוציא בשפתיו את הכיסופים שלו, רק זה נקרא שלמות הרצון, כשמתפללים על הרצון. וכמו כן עצם הדיבור, יש לו כוח לעורר ולהגביר את הרצון (תורה לא).

הרצון שלי חופשי. אף אחד לא יכול לקחת לי את הרצון. יכולות להיות הרבה מניעות לכל דבר שבקדושה, אבל לרצות, זה אני תמיד יכול. וזה העיקר. זאת בעצם המדריגה שלי. כמה אני באמת רוצה. וכמה אני מתפלל על זה. אדם לבד לא יכול לנצח את היצר הרע שלו. רק עם תפילה.

הדבור זה הכלי נשק העיקרי במלחמה שלך על קדושת ישראל. התפילות בונות כלים כדי לקבל את הדבר שאתה רוצה. כל דבר שאדם רוצה בקדושה, זה רק תפילות.

אני רוצה אבא, תדע לך שאני רוצה, אין לי כוח להשתנות, אני מנסה ולא מצליח, אבל אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, תעזור לי אבא.

לפעמים הרצון בשחקים, לפעמים באדמה. שני קצוות. התעוררות והתחזקות. אדם מתעורר, רוצה, בוער, מחפש את ה' בכל מקום וזמן, ובאותו זמן יודע שכשהכל ניגמר לו פתאום, אז גם אם יעשה כחוט השערה, זה עושה שעשועים גדולים למעלה. נתת צדקה, עזרת לאיזה יהודי, נמנעת מלהגיד לשון הרע, הרמת את הראש, ה' אוהב אותך ושמח עם כל דבר קטן שאתה מצליח לעשות.

כשאתה מרגיש שאתה לא מסוגל, ה' שמח עם כל שבריר של עשיה שלך וכשאתה מרגיש שאתה מסוגל, מראים לך שזה לא מספיק, שצריך עוד ועוד להמשיך, הלאה והלאה.

יעקב אבינו, כששמע שעשיו מתקרב לקראתו עם ארבע מאות לוחמים, הוא חוצה את המחנה שלו לשניים. אם יכה עשיו את המחנה האחד, לפחות ישאר השני. "והיה המחנה הנשאר לפליטה" (לב, ט).

לפחות להציל משהו. וככה גם בעבודת השם, לחטוף מה שאפשר.

אדם יש לו אמונה, יש לו הכל. החיים שלו נפלאים. הוא כל הזמן מזכיר לעצמו את האמונה הפשוטה שבאמת השם טוב, הכל טוב, על כל דבר צריך להגיד תודה. על כל דבר. צריך להתרגל שדבר ראשון אומרים תודה. גם אם זה נראה לא טוב. גם אם זה קושי, בעיה, צרה, "תיקון", קודם כל אומרים תודה. כי כל מה שה ' עושה זה לטובתנו, אפילו שלא מבינים, אפילו שמבינים ההפך.

"רבונו של עולם, תודה על רבבות פעמים שעזרת לי, תמכת בי, הושעת אותי, הצלת אותי, שמחת אותי, ריפאת אותי, שמרת עלי, עודדת אותי.

תודה שאתה תמיד איתי. תודה שאתה נותן לי כוח לעשות מצוות, כוח לעשות מעשים טובים, כוח להתפלל. תודה על החסדים שאתה עושה עמי בכל רגע ורגע. תודה על כל נשימה ונשימה שאני נושם. תודה על החיים הנפלאים שנתת לי. תודה על כל דבר הכי קטן שיש לי, כי את הכל אתה נתת לי, ולא אף אחד אחר. ותודה לך מלך מלכי המלכים גם על הדברים שאין לי, תודה לך שקשה לי לפעמים, כי עמוק בלב אני יודע שכל מה שמגיע ממך הוא הדבר הטוב ביותר עבורי, והוא נעשה במיוחד בשבילי, בהשגחה פרטית מדוייקת ומושלמת, כמו שרק מלך מלכי המלכים יכול לעשות" (מתוך "תפילת תודה").

יעקב אבינו רואה את כל הטובות וכל החסדים שה' עושה עמו. הוא לא שוכח איך הגיע ללבן הארמי ואיך הוא עוזב אותו. "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות"(לב, יא).

אנחנו לא תמיד זוכרים. עסוקים במה שעדיין חסר לנו ושוכחים משפט מפתח בחיים: "אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו".

הפחד של יעקב מעשו לא לגמרי מובן. הוא ממש מתרפס לפניו! קורא לו "אדוני" שמונה פעמים! מדוע כל כך פחד? הרי הקב"ה הבטיח לו שלא יעזוב אותו?! "קטונתי מכל החסדים" אומר יעקב. כל כך הרבה חסדים עשית עימי ה' יתברך שאני חושש שמא הזכויות שלי נתמעטו והרשע יוכל לי. העיקר זה לראות את החסדים.

אמונה זה להזכיר לעצמי בכל מצב, בכל נסיון שיש לי בחיים שהשם הוא כל יכול. כפשוטו. אדם רואה שבדרך הטבע אין לו שום סיכוי, אז הוא מתייאש. מרים ידיים. תאמין שבורא עולם יעשה דבר שאתה בכלל לא חשבת עליו.

כמו שהוא קרע את ים סוף ועם ישראל עבר בתוך הים ביבשה, כך הוא יכול לעשות לך בבריאות, בפרנסה, בזיווג, בכל דבר. תזרוק את השכל. תתחזק באמונה. אני לא מבין כלום, אני לא יודע כלום, השם הוא כל יכול והוא יושיע אותי. איך? אני לא יודע. אני רק מתפלל. אבל לא מתפלל כי לימדו אותי שצריך להתפלל. לא. אני מתפלל מתוך אמונה שמה שיש לי זה רק תפילה, ששום דבר אחר בעולם לא יכול לעזור לי.

"באמת אין לי שום עצה ושום יכולת ושום כוח ושום דבר רק לבקש ממך בורא עולם! רק לבקש ממך! תעזור לי שאני אתפלל על כל דבר ודבר! תן לי אמונה שלמה בך! זכה אותי ללכת עם האמת הזאתי שאני כל דבר צריך לבקש ממך! כל דבר! אפילו על הדבר הקטן ביותר! אם אתה חושב שיש משהו שלא צריך להתפלל אז אתה חי בשקר! כי אתה צריך לדעת שאתה צריך להתפלל על כל דבר ודבר! כל דבר מקבלים מבורא עולם! אין שום כתובת אחרת! שום כתובת! שום עצה! המקור לכל החיים האלה זה בורא עולם ישתבח שמו! כל דבר תבקש מבורא עולם! דבר קטן ודבר גדול! למה, דבר קטן יש לך מאיפה לקחת?

לחיות בשקר שאתה יכול להסתדר בלי בורא עולם, זה המצב הכי קשה בעולם. תלמד להתפלל על כל דבר. על כל צעד וצעד בחיים שלך! כשמתעקשים בתפילה מקבלים! שאדם מתעקש בתפילה זה הבטוי של אמונה שהשם ודאי יושיע! כל כך הרבה יש יצר רע לבנאדם לא להתפלל! צריכים להתחזק בתפילות! להאמין בכוח התפילה!" (המברך את עמו ישראל בשלום).

אמונה מתחילה איפה שלא מבינים. מה שאתה חושב שזה דין, זה הכל רחמים. התפללת וגם אמרת תודה ונהיה לך יותר קשה? כי השם רוצה עוד תפילות! עוד צעקות! רק להחזיק באמונה! לא לעזוב את האמונה! כי בשביל זה באנו לעולם.

כשיש לאדם עינים טובות, יש לו הכל, יש לו קירבת ה', נועם ה', יש לו ברכה בחיים. "טוב עין הוא יבורך". אם אתה מתרכז בנקודה הקטנה הזאת ששם הבן אדם צדיק, אז פתאום זה נהפך למציאות שלו ולא רואים את כל הדברים הרעים.

תחפש משהו טוב שאצל השני זה טבעי, ואילו אתה צריך לעבוד בשביל זה. תתפעל! תגיד מילה טובה! אצל כל אחד אתה יכול למצוא לפחות נקודה טובה אחת. היא אחרת משלך אך היא גם נפלאה.

עיניים טובות זה קודם כל על עצמך, אם אתה לא תסבול את עצמך. אז אתה תפסול את כולם כדי להרגיע את עצמך. לכן תתחיל לראות טוב בעצמך.

רבי נתן אומר שכשאנחנו מוצאים נקודה טובה בעצמנו, אנחנו בעצם מוצאים בעצמנו אלוקות.

כשאנחנו מחפשים נקודה טובה בעצמנו, אנחנו בעצם מחפשים איפה מאיר בנו אור ה'. זאת אומרת שכאשר רבינו מלמד אותנו לחפש נקודות טובות ולשמוח בהם, הוא לא רק מלמד אותנו איך לא להיות עצובים, ואיך להיות במצב רוח טוב, הוא מלמד אותנו להתחבר לאלוקות שבתכונו, לחפש היכן מתגלה בנו אור ה', היכן ה' שוכן בתוכנו, להתחבר אל הנקודה הזו, לשמוח בה, וככה להיות דבוקים באור ה'!

"שיויתי ה' לנגדי תמיד" זה לחשוב על הנקודות הטובות שלנו תמיד! לראות אותם ולשמוח בהם (ליקו"ה, השכמת הבוקר א,ה).

מורנו הרב: "רבינו אומר לנו בתורה רפ"ב שאין דבר כזה רשעי בישראל, אין כזו מציאות, אפילו שאתה רואה רשע גמור מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, אין בו שום נקודת יהדות, כולו אנט"י ח"ו, אפילו נדמה לך שאין רשע כמותו בכל הדורות, תדע שהכל אצלו זה רק מחוסר דעת, אבל בפנים לוהטת בו אש קודש, בכל יהודי בוערת אש להבה לה' יתברך, רק הרים של חול מכסים לו את האש, את הנשמה, הרבה עפר מכסה את האש, כמו הר געש שיש בתוכו לבה, ההר מכסה על האש, ברגע שהאש תפרוץ, שהלבה תפרוץ, היא תכלה את כל ההר, היא תפוצץ את כל ההר. על כל יהודי מונחים הרים של עפר, הרים של סלעים, ויבוא יום והאש תפרוץ ותכלה את כל ההרים של החול והעפר. "וצריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו מעט אינו רשע" אין דבר כזה שהוא רשע מכף רגל ועד ראש, זה רק נדמה לך! זה רק הדימיונות  שלך שאתה חושב שהוא רשע, תמיד תחפש איזה דבר טוב שהוא עשה, איזה חסד שהוא עזר למישהו, תמיד תמצא אפילו ברשע הכי גדול הרבה הרבה טוב "וע"י זה שמוצא בו איזה מעט טוב ודן אותו לכף זכות, ע"י זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה…" אם אתה תסתכל בעיניים טובות על כל יהודי ולא תחשוב – הנה אני חזרתי בתשובה, הנה אני שומר שבת, הנה אני לומד תורה, אז למה הוא לא עושה תשובה כמוני? למה הוא לא שומר שבת כמוני? שילך בדרכי! גם אני עשיתי את הצעד הזה, למה הוא לא עושה את הצעד הזה? על זה אומר רבינו "עוד מעט ואין רשע" עוד מעט! הוא יעשה את זה מחר, מחרתיים, אתה לא יכול להתערב לקב"ה בסדר הבריאה, בסדר התהליך של התשובה. מתי יעשה כל אדם תשובה, איך עושים תשובה, התהליך הזה נסתר מעיני כל הבריאה, זה תהליך שחייב לקרות אצל כל יהודי ויהודי, כל יהודי חייב לעשות יום אחד תשובה! ואפשר להחיש את התהליך הזה, לזרז אותו! וזה רק עם עיניים טובות, אם בני אדם היו יודעים את הדבר הזה לדון לכף זכות כל אדם, לא להסתכל בעין רעה, אז לא היו רשעים בישראל, כי את כולם היה אפשר להחזיר בתשובה כהרף עין"

למה התורה מדברת כל כך הרבה על "בן אדם לחברו"? איך זה שכל התורה כולה היא ואהבת לרעך כמוך, ואם זה קשה לך, אז לפחות מה ששנוא עליך על תעשה לחברך?

כי התורה יודעת שאי אפשר להפריד בין אהבת השם לאהבת הבריות. אתה רוצה את זה, אתה חייב גם את זה. כשכל ישראל יתנו יד זה לזה, תצטרפנה הידיים ותגענה עד כסא הכבוד. כשהנשמות מתחברות, מיד מרגישים את ה'. ומתי הם מתחברות?

כשיש אהבה בין אחד לשני. הצדיקים ידעו את זה. לכן אנחנו זוכים לשמוע במהלך כל הדורות סיפורים מרגשים כיצד חשבו רבותינו על הזולת.

מספרים על רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל, המשגיח בישיבת מיר, אשר נסע ברכבת, וברגע שבו ננעלו דלתות הקרון, נפלה מידו כפפה אחת מהחלון ונפלה על הרציף. רבי ירוחם לא יכול היה להספיק לרדת מן הרכבת ולקחת את הכפפה, וזאת משום שהרכבת כבר התחילה בנסיעה, ובהחלטה בת שניה אחת בלבד הסיר את הכפפה הראשונה… שכן הוא עצמו כבר לא יוכל להנות ולהשתמש בכפפה אחת, אבל לכל הפחות כעת יוכל להינות ולהשתמש בהן מי שימצא את שתי הכפפות גם יחד.

את גודל האהבה שהיתה לרב יצחק כדורי, זקן המקובלים, זיע"א, קשה להבין.

הוא היה מתפלל בכותל בסוכות ומהסוכה עד הכותל היה לוקח לו שעה, כי היו ניגשים אליו לברכות, והוא בן 90, 100, היה מברך כל אחד, מאיר פנים לכל אחד.

לאחר מותו מצאו עשרות כרכים מלאים בשמות ובקשות וסיפר הבן שלו שכל מי שהיה בא אליו הוא היה רושם את השם שלו, את התאריך מתי הוא בא ואת הבקשה. בשביל מה? בשביל שהוא יוכל להתפלל עליהם עוד פעם ועוד פעם. כזו אהבת ישראל היתה לו שאי אפשר בכלל לתאר.

יש לנו קשר חם ואישי עם ה', יש לנו הכל. ואיך זוכים להגיע לקשר כזה? עם רצונות, עם אמונה, עם ואהבת לרעך כמוך.

תפילה

רבונו של עולם

תן לי אהבה לעם ישראל. כי אני לא יכול להגיד שיש לי. בטח שאני אוהב אנשים, אפילו הרבה אנשים, אבל אהבה לכל עם ישראל, ולחשוב טוב על

כ-ו-ל-ם, ולהתפלל על כולם כל פעם שאני משתטח על ציון של צדיק או מתפלל שמונה עשרה, ולהרגיש אהבה לאלה ששונים מאוד ממני, שלא אוהבים אותי ולא את הציבור שאני משתייך אליו, את זה אין לי אבא וכשאני קורא סיפורים על צדיקים אמיתיים, שבכלל לא חשבו על עצמם, על הנוחיות שלהם, על הפרטיות שלהם, על התועלת שתצמח להם, שכל חייהם היו מסירות נפש לעם ישראל, אני מבין אז כמה אני רחוק אבל אני רוצה. תעזור לי אבא.

רבונו של עולם

תן לי את הכוח שכשאני לא אוהב מישהו, למצוא בו נקודה טובה, ללמד עליו כף זכות, לרחם עליו. כי כשמישהו פוגע בי, לא כל כך סובל אותי, מתעלם ממני, אני מתרחק, אני פוסל, גם אני לא יכול לסבול אותו ואין לי טיפת חשק להתחיל לחשוב עליו טוב.

תעזור לי אבא לזכור שזה רק רוח רעה שנכנסה בו ואם כך, הוא כבר נענש פעם אחת, אז שאני אעניש אותו עוד פעם? תעזור לי אבא שבשמים לעשות מאמץ מיוחד לראות בו משהו טוב. ואז כבר לא שונאים והלב נשאר נקי וכשהלב נקי מרגישים כל כך טוב, כל כך קרובים אליך, זכה אותנו אבא.

רבונו של עולם

תעזור לי ללמוד שעל כל דבר אפשר וגם צריך להתפלל ולבקש ממך אבא שתעזור. כי יש מצבים בחיים שכשאני בתוכם, ואני בבעיה, אני בכלל לא חושב על תפילה. אחד אומר לי ככה והשני והשני אחרת, ואני לא יודע למי להאמין, ואני מבולבל, וכבר אין לי טיפת חשק אפילו שלפני כן מאוד רציתי, רבונו של עולם, תראה לי את האמת, תראה לי מה אני צריך לעשות, תן לי את העצה הנכונה.

כי מתי אני פונה אליך אבא?? כשחסר לי משהו, או לפני שאני עומד לעשות משהו ואני צריך את עזרתך, או כשאני רוצה להגיד תודה, אך יש כל כך הרבה רגעים אחרים בחיים שבהם אני אז לא חושב עליך אבא, לא חושב על תפילה בכלל, שקוע בתוך הדאגות, הבלבולים, המועקות, תעזור לי אבא לזכור שאתה טוב לכל, לכל אדם ולכל מצב.

בדוק גם

ויצא

פרשת ויצא

הבלים של קודש "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום"… (כח י, יא). "תפילת …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים