ההלוואה .. והטיפ

ההלוואה .. והטיפ

אז ככה, כשצביקה קוגלמן המכונה הרשל יצא עם שני בניו הקטנים שמואל, 16, ומאיר, 18, לארץ הקודש, למין סוג של חוויות מולדת, בשילוב ביקור סולידי של נכדיו הירושלמים, הוא הותיר מאחור למשך שבוע את רעייתו הנכבדה הינדא חיה שושנה (המכונה בז'רגון המשפחתי דודה שושה) ואת בנו הגדול יוסי, 24. למי שמתעניין ומתעקש לדעת מדוע נשאר יוסי מאחור, בעוד אחיו הקטנים מטיילים עם אבא ב"בין הזמנים", אז התשובה קשורה בשידוכין. באותה עת אמור היה יוסי להיפגש עם המיועדת הלוא היא רחל, בתו הקטנה של בעל חברת ההובלות "סיטמוביל", הלוא הוא היורד הירושלמי הידוע מנחם בקלוואה, המוכנה מני.

הרשל לא היה גדוש במזומנים כמו מני שעסקיו חבקו את ניו יורק וגרורותיה, כך שהשידוך מבחינה ממונית מאד מצא חן בעיניו. הרשל ידע שאם זה ניסגר, הזוג מקבל וילה במונסי, והוא רק צריך לדאוג לרהיטים שזה כסף קטן. עמוק עמוק במוצאי שבת קודש בשעות הקטנות מטרטר פלאפונו של צביקה הרשל קוגלמן. מנומנם הוא לוחץ SEND ונותן לרעייתו לגלוש לתוך קצה חלומו. "הרשל תתעורר" היא מבקשת, "השידוך של יוסף שלנו עם רחל בקלוואה נסגר, תגיד מזל טוב". "מזל טוב" אינפף הרשל. "אז זהו, אתה יוצא עכשיו לנמל התעופה וטס לאמריקה על הבוקר, אסור לך לאחר לוורט, אתה יודע שמני בקלוואה צריך את הכבוד המגיע לו, אתה מנהל טכני של ישיבה בבורו פארק, צריך להגיע, בלי הכבוד הזה של נוכחותך יהיו בזיונות. אתה מגיע הרשל, ולא מאחר, פשוט לא מאחר!!!" כך שושה. הרשל מעיר בזריזות את מאיר ושמואל, מעדכן אותם שהוא דוהר כרגע לנמל התעופה, בנסיון להקדים את הטיסה כבר על הבוקר "ואתם מתוקים שלי תגיעו מחר בלילה, יום א', לטיסה הרגילה לארה"ב. הכרטיסים בתיק שלך מאיר". השניים מילמלו "מזל טוב" ושבו לנימנומם.

הרשל אחרי נטילת ידיים וברכות השחר הזמין מונית, אחז בשני תיקיו וירד בזריזות בגרם המדרגות המוביל לרחוב המלך ג'ורג'. באפלולית הלילה נמסכו קומץ קרניים טרום זריחה. חמש לפנות בוקר. "סע בזריזות" הורה לנהג, והלה לחץ על דוושת הגאז וניווט את מוניתו תוך פחות מ – 25 דקות לנמל. הרשל שילם, הוסיף טיפ קטן של 20 שקלים ורץ לעבר הדלפק. כל הדרך נשא בליבו תפילה שיהיה עם מי לדבר, שיהיה מי שיבין אותו, שיגיע לפקיד נעים סבר שיתחשב בו, כדי שיוכל להקדים את הטיסה לניו יורק, מבלי לחטוף איזה קנס עסיסי. תפילותיו כך נדמה, עלו בתוהו. פקיד חברת 'על אל' אברמי שטנדלר היה אנטיתזה מובהקת לתפילותיו של הרשל. סבר פניו היה חמצמץ ומשדר אי שקט. שלא לדבר על שמץ נחמדות, שלא זלגה מלחייו או ממצחו המקריח. "אדוני הנכבד מיסטר הרשל קוגלמן, בלתי אפשרי לבטל טיסה מבלי שתשלם על כך, ביטול טיסה זה כמו ביטול חוזה, ויחד עם זאת אם ברצונך לטוס בטיסת הבוקר בעוד שעה, עליך להוסיף לנו עוד 400 דולר." אברמי תקע בהרשל שתי עיניים יוקדות, נוטפות מעין שמחה לאיד, ולגם באיטיות מכוס הקפה השחור שהספיק כבר להצטנן. "בקיצור אתה אומר לי שהביטול זה 200 דולר, והתוספת לטיסה הקרובה עוד 400 דולר, כלומר עלי להיפרד בצער רב מ- 600 דולר כדי להגיע בזמן לוורט של הבן שלי". "נכון", חייך הפקיד הותיק שטנדלר, שדי התענג לנוכח יסורי הממון של הלקוח.

"תן לחשוב" מלמל הרשל וניגש למכונת השתיה, שלשל מטבע והזמין פחית קולה דיאט. שומכלום, המטבע נבלע ולחיצותיו הטורדניות לא עוררו שום נקיפת מצפון במכונת הברזל, שלא שעתה לתחינותיו לקבל טיפת נוזל בגרון. הוא התיישב על ספסל וחכך בדעתו. 600 דולר? סכום עתק. על מה ולמה! אולי יבקש מאשתו שתדחה את הוורט לעוד יום. שומכלום. היא קיבלה איתות מאדון מנחם בקלאווה, שאצלו שעה זו שעה, מילה זו מילה. אבל שש מאות דולר!? זה לא כסף קטן. בעודו מנענע את תאי שיכלו לכמה צדדים ומנסה לגרד החלטה, ניגש אליו בחור חסידי כבן 16 וביקש "תסלח לי אדוני אולי תוכל לעזור לי, אני גר בניו יורק. אבל עלי לעלות עכשיו על מטוס לקופנהגן, לצורך ענין משפחתי בהול, ואין עלי חצי דולר, אולי תוכל להלוות לי 400 דולר". הרשל התעשת. 400 דולר! מאיפה נחת עליו הבחורצ'יק הזה… ברור נוסף העלה, שהחסיד הצעיר גר באותו איזור בו מתגורר הרשל. הם החליפו כתובות "אל תדאג" הבטיח הבחור "תוך כמה ימים אחזיר לך את הכסף". הרשל הוציא מכיס חולצתו את כרטיס האשראי שלו והושיט לבחור "לך תשלם וסע לשלום". החסיד מיהר לשלם והשיב את כרטיס האשראי להרשל. לחץ ידו בחמימות והודה לו. הרשל עקב אחריו צועד בזריזות לעבר המסדרון המוביל לאזור ההמראה ולפתע ניתר ממקומו "ריבונו של עולם, אני מלווה בעיניים עצומות 400 דולר לצעיר יהודי חביב, שאינני מכירו. מצווה גדולה אין ספק, אז איך עולה בדעתי להסתפק אם לשלם עוד 600 דולר כדי לשמח את בני הבכור בוורט שלו שאוטוטו ייערך. ואשתי? הו, הו, איך היא תגיב"….

הרשל הצמיד את תיקיו לגופו, וצעד במהירות לעברו של הפקיד. אברמי פנה אליו בקשיחות "כן, מה החלטת?". "גרד 600 דולר, בטל את הטיסה המקורית, ותן לי כרטיס לטיסה של הבוקר…". אברמי נטל הכרטיס, הכניסו למכונה, ואמר מופתע "רגע, רגע אדוני, הכרטיס הזה מוכר לי, הוא היה כאן לפני כמה דקות, איך הוא הגיע לכאן בשנית? הנה אני רואה שנרכש כאן כרטיס טיסה לקופנהאגן". "נו, טוב," לחש הרשל "נתתי אותו לבחורצי'ק החסידי". "זה שנסע לקופנהאגן?" תמה אברמי. "כן,כן". "ואתה מכיר אותו?". "לא". אברמי שטנדלר – הפקיד – כמעט בלע את לשונו מתדהמה. "תקשיב אדוני, לפני 20 דקות החסיד הצעיר ביקש ממני 400 דולר הלוואה. סירבתי, מי נותן 400 דולר לבן אדם שהוא לא מכיר?!! ואתה שיחררת לו את כרטיס האשראי שלך, מבלי לדעת מי הוא? אתה בטוח? הרי הוא יכול לברוח עם הכסף, מאיפה האמון

הזה? מי נותן הלוואה בעצימת עיניים? "יהודי במצוקה… "מלמל הרשל "אז נותנים". הפקיד שטנדלר גרד את מצחו, סגר את הדלפק ואמר להרשל: "תמתין לי כאן כמה דקות, עליי לטפל בענין בהול, מיד אחזור". הרשל ממתין, דקה ועוד דקה. מחוגי השעון מתקדמים, בעוד חצי שעה המראה לניו יורק. רק אחרי 15 דקות מורטות עצבים הגיע הפקיד המעניין אברמי שטנדלר לדלפק ופתח אותו: "אדון הרשל קוגלמן, אני שמח לבשר לך שאתה עולה עכשיו לטיסה 601 לניו יורק מבלי לשלם פרוטה. לא על ביטול הטיסה המקורית, ולא על תוספת לטיסה הנוכחית… חינם!!! סע לשלום, ות-ז-ת-ד-ר-ז" פקד הפקיד. הרשל פער זוג עיניים ענקיות נדהמות "ביקשת לא מזמן 600 דולר? מה קרה? ממתי 'אל על' מתחשבים בוורט של הבן שלי". "אז ככה ידידי, הנה לפניך האישור המקורי של חברת 'אל על' טיסה נעימה…" סיכם אברמי. הרשל שלף מכיסו שטר של 20 דולר, ותחבו כ"טיפ" בידיו של הפקיד שלפתע הפך מתוק מדבש ונעים סבר, ממש. שפתיים יישקו.

אברהמי שטנדלר החזיר את השטר לידיו של הרשל כ"טיפ" בידיו ודיווח נרגשות: ,מה שראיתי כרגע זה הטיפ הכי גדול של החיים שלי. אף פעם בחיים לא ראיתי שנותנים הלוואה ליהודי בגלל שהוא יהודי… היש טיפ יותר גדול מזה לחיים? ותסתכל עלי, הרשל, אני כבר מקריח…". הרשל עלה לטיסת הבוקר לניו יורק הגיע בזמן לוורט. הזוג המאושר אכן קיבלו וילה במונסי, (זה קטן על מיסטר בקלאווה) הרשל ואשתו מימנו את הריהוט (כסף קטן). נו! איך הסקרנות מכרסמת בכם, ממש אפשר לשמוע את איוושת כירסומה. החסיד החזיר את הכסף? או לא החזיר? שבוע אחר כך. בצאתם למסיבת האירוסין של יוסף  ורחל ניצב מול הדלת החסיד הצעיר עם ארבעה שטרות של מאה דולר. הוא חיבק את הרשל והודה לו בשנית. מקורבי המשפחה יודעים להעיד, שאותו חסיד צעיר כרכר ופיזז במסיבת האירוסין כגדי נמרץ וצעיר, וכולם היו בטוחים  שהוא אחר מקרובי המשפחה.

ומוסיף המחבר: אין לכם מושג כמה אושר ממלא את ליבי, כשנשלח אלי מעת לעת מכתב מנוסח היטב ובו סיפור משובב נפש, מחוייך, שיש בו כמובן לקח טוב ומוסרי לחיים.

בדוק גם

המתנחלת

המתנחלת

היה זה לפני כעשרים וחמש שנה עת שימשתי כמורה מקצועית באחד הסמינרים הידועים בארץ. אין …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים