ראשי / ראשי / ברסלב / ברסלב - מה זה? / …ובסופיא לא?!

…ובסופיא לא?!

"להיות באומן ולא להיות בסוֹפיא?"

"אמר פעם: להיות באומן ולא להיות בסופיא? "אין אומן זיין און אין סופיא נישט?" הגן 'סופיא' היה גן נפלא מאד שניטעו בו כל סוגי העשבים והצמחים והאילנות שבעולם, לימי סוכות היו הנכרים מוכרים לולבים שקטפו משם, ובאמצע הגן היה מכון מיוחד ללימוד סגולות הצמחים, והיה אחד משלשת הגנים המופלאים שבעולם" (שיח שרפי קודש ח"א נ)

סיפורו של הגן, קשור קשר הדוק בסיפורה של אומן היהודית, סיפור שבגינו בחר רבי נחמן להטמן בה.

אוקראינה נתונה היתה באותן שנים תחת שלטון פולין, בשנת תקכ"ח (1768), מרדו ההידמאקים בשלטון פולין, אויבי היהודים צרו על אומן, מהצד הפולני נשלח איוון גאנטע כדי להכניעם, אלא שחיש מהר הוא הפך את עורו והצטרף למורדים, כעת התאחדו שניהם במטרה אחת, לכבוש ולהחריב את אומן ולהרוג את יהודיה.

כבכל מרידה, שימשו אף הפעם היהודים שעיר לעזאזל עבור המורדים, כאשר קרבו המורדים לאומן, נעל מושל העיר את שעריה והבטיח ליהודים שלא יתן למורדים להכנס ולהרגם (המושל יכול היה להכנע ולהסגיר את העיר בלא לפגוע בעצמו).

ואמנם, כאשר הגיעו המורדים, הם נתקלו בעיר מבוצרת וחתומה, בתרועות מלחמה ניגשו ההידימאקים לכבוש את העיר, אך פעם אחר פעם נכשלו, אומן עיר מבצר היתה ולה חומות בצורות וחיל המגן עליהם.

יהודים רבים מערי הסביבה שניסו להגיע אל העיר אומן, נותרו מחוץ לה מחוסר מקום, הם נלחמו כאריות במורדים ההידמאקים והפילו בהם חללים רבים.

כאשר נכשלו המורדים שוב ושוב, קראו אל המושל לאמור: "אם הינך פותח לפנינו את שערי העיר, והיצלת את נפשך, אך אם לא תפתח, נפרוץ אנו את העיר, ואז, נהרוג את ביתך היחידה לעיניך!".

לאחר מאמצים חוזרים ונשנים הצליחו המורדים לפרוץ את העיר, ואת הבטחתם קיימו… ההרוגה הראשונה היתה סופיה, ביתו היחידה של המושל שנהרגה לעיניו.

הרשעים פרצו לאומן, משאירים אחריהם אודים עשנים ויהודים הרוגים באשר ילכו, באותה שעה, התקבצו רבבות יהודי אומן לבית הכנסת, נתעטפו טליתות וזעקו לישועה.

סמוך לבית הכנסת עצרו הפורעים, גאנטע שעמד בראשם, העמיד כמין חופה, נמוכה מגובה אדם ולידה צלם, וכרוז הכריז, שכל היוצא מבית הכנסת לעבור תחת החופה ולכרוע לצלם, הציל את חייו.

אותה שעה, נתקדש שם הבורא, מכל אותם רבבות יהודים, לא כרע אחד, אנשים נשים וטף, זקנים עם נערים, בחרו למות במיתות משונות, ע"י רוצחים אכזריים, אך לא לכרוע ברך לצלם.

מסירותם של היהודים הציתה את זעמם של הפורעים, כחיות טרף התנפלו על יהודי אומן, שלשה ימים השתוללו המרצחים באומן, ה' ו' וז' בתמוז, הרגו, טבחו ורצחו, התעללו ושסעו גופות, עד שמספר ההרוגים הגיע לשלשים אלף, הלא הם שלשים אלף קדושי אומן, מחרפי נפשם למות על קידוש השם.

מתי מספר ובראשם 'רבי דוד חזן' אחד מצדיקי אומן, הסתתרו במערה בקרבת העיר, הם היו היחידים שנותרו לפליטה. כאשר יצאו ממחבואם, לאחר צאת ההידימקאים את העיר, אספו את הגופות להביאם לקבורה, הגופות שנאספו, נערמו לכדי שני הרים גדולים, לאחר קבורתם, נשא רבי דוד קינה וכך הוא מסיים:

"ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלשים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלקים לטובה עם שאר צדיקי עולם. יום הייארצייט נקבע לו' תמוז בכל שנה ושנה".

על אותה אדמת קודש ממש, מקום בו נתחולל קידוש ה' שאין כמות, בחר גם רבינו להטמן באמרו "אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד", קברו נכרה בין שתי הגבעות שהתנשאו מעל קברות הקדושים.

מספר שנים לאחר מכן, לאחר שהכניעו הפולנים את המורדים, בנה הרוזן פוטוצקי את העיר שנית, ובנה בה את הגן המפורסם סופיפקא – סופיא, לזכר ביתו האהובה שנהרגה.

על גן סופיא אמר רבינו את אמרתו הידועה "להיות באומן ולא להיות בסופיה?" ותלמידיו פירשו, שכוונתו היתה משום שהגן מסמל קידוש ה' כה נשגב…

ואכן, נהגו חסידי ברסלב לבקר בגן סופיה בעת הגיעם לאומן, להזכר באותו קידוש ה' נשגב שנחולל בעיר, ע"י שלשים אלף יהודים.

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים