לך לך

מדרגה לדרגה

הקב"ה אומר לאברהם אבינו "לך לך" לתוך עצמך, אל תעמוד במקומך, ואע"פ שגילית את בעל הבירה תמשיך לעלות מדרגה לדרגה ואל תעצור במקומך, כי זה לא השלב האחרון אלא יש עוד מדרגות שאליהם צריך להמשיך לעלות מעלה מעלה ולא מספיק להישאר רק בדרגה מסוימת אפילו שאתה כבר נמצא במדרגה גבוהה, וזה העניין של רבינו הקדוש כמו שמובא בליקו"מ תורה ו' – שאפילו שזכה לאיזה מדרגה גדולה אף על פי כן אל יעמוד שם ולא יסתפק עצמו בזה אלא שידע שצריך ללכת יותר ויותר מדרגה לדרגה. וכך היא הדרך האמיתית לעבוד את ה', בלי עצירה בכלל, כי אם אדם מחליט לעצור ולחשוב שהוא נמצא במקום טוב ולא צריך כבר יותר להתאמץ, אין ירידה גדולה מזו.
אומר המאור ושמש (לך-לך) "שמבואר ברמב"ם הלכות דעות שטבע בני האדם להימשך אחרי בני מדינתם וכל שכן אחרי בני משפחתו וכל שכן אחרי טבע אביו ואמו, ואם היו רשעים אדם הירא ה' צריך לפרוש מהם וילך מתרחק מהם בהדרגה, וכך אמר ה' לאברהם תחילה לך לך מארצך אחר כך ממולדתך ולבסוף מבית אביך שיתרחק מהם מדרגה לדרגה עד שיפרוש ממעשיהם עד הקצה האחרון"
ומביא הרמב"ם בהלכות תשובה שיהיה הרבה יותר קל לבעל תשובה לעשות תשובה אם יעבור למקום חדש, מאשר שישאר במקומות בו היה רגיל לחטוא חס ושלום, כי במקומות אלו שהתרגל אליהם קשה מאוד לעשות תשובה, בגלל דעות האנשים שם והרגילות וכו'…
שואל הספר זרע קודש מדוע בתורה לא כתוב לנו את סיפורי המלאכים הקדושים והתורה מספרת לנו רק את מעשי בני האדם ? ומתרץ שמכיוון שלאדם יש יצר הרע שעומד כנגדו להסיתו מעבודתו יתברך, ועיקר הפאר והשבח הוא שאדם כובש את יצרו ומתגבר עליו, וזה השבח האמיתי שאדם שובר את המידות והופך את טבעו ומתרומם מעל כל הגשמיות שהוא חי בה ונהפך לעבד ה', ולכן התורה בחרה לספר לנו על האבות הקדושים ועל משה ועל שאר הצדיקים ולא על המלאכים אשר אין להם בחירה.

אברהם ולוט

יש לעיין מדוע זכה דווקא לוט שיצא ממנו משיח, הרי גם מתרח יצא אברהם, ולכאורה ראוי שייצא ממנו גם משיח? והתירוץ הוא שתרח הסכים ללכת עם אברהם רק עד חרן, אבל לוט הלך איתו עד ארץ ישראל.
רואים מכך כשאדם הולך ביחד עם הצדיק אפילו שהוא רשע יכול לצאת ממנו משיח, ובוודאי שאין הכוונה שהרשע יכול ללכת עם הצדיק ולעשות עבירות כרצונו, אלה הכוונה היא שכשהולכים עם הצדיק משהוא מהטוב שבו חייב להכנס פנימה ואצל לוט הטוב הזה היה- משיח.
לוט היה השופט של סדום ששם היו חוקים ודינים של עוולות נוראות. ולכן זכה לוט, כי למרות שהיה מונח במקום כל כך רחוק, אעפ"כ לא עשה כמעשיהם בזכות מה שקיבל מהליכתו אחרי הצדיק, כי צדיק הדור היה אז אברהם, וכל מה שלוט זכה, זכה בזכות אברהם.
יש דיון הלכתי אם בכלל אפשר להיות שופט או עורך דין לפי חוקי המדינה, יש רב אחד שמאריך בנושא האם זה מותר לפי ההלכה, כי כמעט כל חוקותיהם סותרים את חוקי התורה.
שמעתי מחמי ז"ל שבחוקי סדום היה חוק שמי שהוא ארוך מקצרים אותו, ומי שהוא קצר מאריכים אותו ועוד הרבה חוקים מעין אלו. ולכן ה' אמר אם לכם יש חוקים משלכם גם לי יש חוקים משלי והם שצריך להפוך את סדום.
ניסיון הירידה למצרים
מובא במסכת אבות (פרק ה', ג') "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם", ובפירוש ר' עובדיה מברטנורא מפרטם: "עשרה נסיונות – א' אור כשדים שהשליכו נמרוד לכבשן האש. ב' לך לך מארצך. ג' ויהי רעב. ד' ותוקח האשה בית פרעה. ה' מלחמת המלכים. ו' מעמד בין הבתרים שהראהו שעבוד מלכיות. ז' המילה. ח' וישלח אבימלך ויקח את שרה. ט' גרש האמה הזאת ואת בנה. י' העקדה". עכ"ל. כתוב שאברהם אבינו עבר את הניסיון של הירידה למצרים בהצלחה, אבל בזוהר הקדוש כתוב שלא עברו את הנסיון בהצלחה, כי בסיבת ירידתו למצרים נגזר על עם ישראל שירדו למצרים, וכן בסיבה זו שרה נלקחה לבית אבימלך, ואומר בעל ה"תפארת ישראל": "ולמה נתנסה בכל אלה, לדעת את אשר בלבבו, מי איכא ספיקא קמי שמיא, להכי נסהו הקדוש ברוך הוא כל כך, כדי להודיע להכל, כמה גדולה הייתה אהבתו לאלוקיו, ושלא לחינם בחר בו הקדוש ברוך מכל דורו".
רואים מדבריו הקדושים שלאברהם אבינו לא היו כלל קושיות על ה', והאמין בו באמונה שלימה למרות כל הניסיונות שעבר, אבל טעה בכך שירד למצרים (ולכן כתוב בזוהר שלא עמד בניסיון דהיינו שטעה בדקות קטנה בירידתו למצרים), ואע"פ עמד בניסיון מכיוון שנשאר עם אמונה שלימה בה'.
השמחה- חובה או רשות ?
השמחה בעבודת ה' זה אחד הדברים הבסיסיים שכל יהודי צריך לסגל לעצמו, וצריכים שהשמחה תלווה אותנו במשך כל השבוע בלי יוצא מן הכלל.
ומובא בשם הר' גדליה קעניג זצ"ל (שערי צדיק חלק א' מכתב י"ב, קל"ז) על מעשה מחכם ותם: "עצות טובות הנובעים מסיפור המעשה זו לעובדא ולמעשה בנוגע לך לכל יום וכו'.. ואתה תבחר ותקרב המתאים לך, ובעיקר הם שני דברים:
א. להשגיח על הזמן היקר שלא ילך לבטלה, כמו אצל התם שלא היה לו פנאי לשום דבר וכו' והיה תמיד עסוק בעבודתו.
ב. להיות תמיד בשמחה, כמו התם שהיה תמיד שמח גם בעת שפלותו ועניותו כשלא היה לו רק לחם לאכול ורק מים לשתות ובגד אחד לו ולאישתו.
הרי כשהנך הולך לישון ובוודאי קראת מקודם קריאת שמע שעל המטה תשמח עם זה, וכשאתה נעור משנתך ואומר מודה אני וכו' תשמח עם זה, אחר כך כשאתה נוטל ידיך שחרית תשמח עם זה, וגם עם הציצית שהנך מלובש בהם, אחר כך שאתה מכין עצמך לתפילה תשמח עם זה, אחר כך כשאתה מניח התפילין כתרי דמלכא תשמח עם זה, אחר כך כשאתה התפללת שחרית תשמח עם זה, אחר כך כשאתה הולך לסעוד פת שחרית ומקודם אתה נוטל ידיך במים כדת תשמח עם זה, וכשגמרת הסעודה וברכת את ה' על המזון תשמח עם זה, אחר כשאתה לומד השיעור בתורת ה' תשמח עם זה, אחר כך וכו' אחר כך וכו' תשמח וכו', אחר כך כשהנך הולך לישון תשמח וכו', וכן חוזר חלילה. הנה הראתיך לדעת איך שכל היום תוכל להיות בשמחה אמתית באופן שלא יהיה לך פנאי לחשוב על עצבות וכו' ועל כגון דא התכוון רבנו הקדוש זיע"א ברוח קדשו ואמר: "ואם התפילה אינה כראוי הוא מנעל בג' קצוות" עכ"ל.
ובמקום אחר (שערי צדיק חלק א' מכתב ט"ו, קנ"ה) מוסבר החילוק בין עצבות ולב נשבר: "איך צריכים להתנהג בשעת שאדם שמח, הלא שמחה מביא לידי הוללות, ולב נשבר מביא לידי עצבות רחמנא ליצלן.
"דע לך יקירי, כי על כן הודיענו רבנו ז"ל כי צריך לקיים שניהם ביחד – השמחה והלב נשבר, והזהיר אותנו מאד לקים "אחז בזה וגם מזה אל תנח ידך" הינו להיות גם בשמחה וגם בלב נשבר, אבל שהשמחה תהיה כל היום, והלב נשבר שעה אחת בלבד וכו' כי ביותר יכולין לבוא מלב נשבר לעצבות, ממה שיכולין להכשל בהוללות ח"ו על ידי שמחה וכו'"
ודע כי גם באותה השעה שצריך להיות בלב נשבר, גם אז צריך שתהיה הלב נשבר בשמחה, ולכן כתוב רבינו ז"ל בשיחות הר"ן (סימן כ') "כשהאדם כל היום בשמחה" וכן בליקו"ת סימן כ"ד הנ"ל כתב וזה לשונו: "אבל כל היום כולו צריך להיות בשמחה וכו'" להורות לנו שגם בשעת הלב נשבר צריך להיות בשמחה. דאם לא כן היה צריך לכתוב: "כ"ג שעות ביום צריך להיות בשמחה והשעה הכ"ד בלב נשבר", אלא בודאי שכונתו ז"ל שגם בשעת הלב נשבר צריך להיות בשמחה וכנ"ל, וכעין מה שכתב רבנו ז"ל בליקו"מ חלק א' בסוד בכיה, שהוא ראשי תיבות "בשמך יגילון כל היום" עכ"ל.
רבנו ציווה להיות כל היום בשמחה, אם כן גם בזמן ההתבודדות אפשר להיות בשמחה, ואע"פ שרבינו כותב שישבר ליבו לפני ה' יתברך שעה אחת, אפשר להגיע לבכייה מחמת שמחה, כמ"ש: "בשמך יגילון כל היום" ראשי תיבות בכיה, שהעיקר שהבכייה תהיה מחמת שמחה.
אנשים נופלים מן השמחה ואומרים שאינם יכולים לעבוד את ה', העשירים תמיד אומרים שהם לא יכולים לעבוד את ה' כי צריכים להרוויח עוד ממון, ואין זמן להיות עכשיו בשמחה, והעניים אומרים שהם לא יכולים לעבוד את ה' כי אין להם כסף, וכל שכן שאין אפשרות להיות עכשיו בשמחה.
להיות בשמחה זו המלחמה של כולם, כל אחד מהכיוון שלו, ובאמת אומר רבנו בליקו"מ שצריך לעשות מסירות נפש על השמחה ולא לוותר, כי הבעל דבר רוצה יותר מכל להפיל את האדם לעצבות ומרה שחורה, אך האדם צריך להתגבר מחדש בכל פעם בשמחה עד שיזכה לנצח את הבעל דבר (כמו במעשה מבטחון עיין שם).
שמירת הזמן
מובא בשם ר' לוי יצחק בנדר שאמר שאנ"ש הקפידו מאד על שמירת הזמן, וכל רגע פנוי היה מחושב אצלם בכדי לעסוק בתכלית, ואפילו על דקה אחת שהיו מאבדים הצטערו כל כך כאילו איבדו שבוע שלם, כי העניין של שמירת הזמן מאד יקר וחשוב, כי אי אפשר להחזיר את השעון לאחור.
וכן ידוע שר' לוי יצחק בעצמו היה כל הזמן מסתכל בשעון שלו, וכל דבר בעבודת ה' שלו היה מתוכנן על הדקה.
מספרים עליו שבכל לילה בחצות היה דוחף ומוריד את השמיכה מעליו עם רגליו, וגם בסוף ימיו ששהה בבית החולים עשה כך, והוריד עם רגליו את השמיכה כדרכו, אפילו כאשר שכב ולא יכול היה באפשרותו לקום כלל, ואמר שעם הידיים קשה להוריד את השמיכה, כי יש כבדות של היצר הרע, אבל עם הרגליים יותר קל.

אודות maor

בדוק גם

תורת-השבת-לפייס2איכות

וישלח

"ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהינו לקבוע לו על כל פנים שעה או …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים