וירא

"ואברהם אבינו טרח גם כן על – זה, ורדף ארבעת המלכים, להעלות מהם המלכות, ויצא ממנו יצחק וישמעאל יעקב ועשו…." (ליקו"מ תורה קל"ה)

יש להבין מדוע זכה לוט שייצא ממנו משיח, הרי לא כתוב בתורה שעשה איזה מעשה מיוחד שבזכותו זכה לכך? ואפשר לומר שמכיון שתרח הלך עם אברהם עד חרן, ולוט הלך עם אברהם עד ארץ ישראל בזכות זה שהלך עם הצדיק לכן זכה שיצא ממנו משיח, כי את גודל המעלה של המתקרבים לצדיק ביגיעות וטרחות ומסירות נפש אין לשער.

כתוב בפרוש רש"י שמשיח מגיע מהבת הבכירה של לוט, כי היא קראה לו "מואב" מלשון מ– אב (שבנה נולד מאביה), אבל ה' חשב אחרת שפרוש מ- אב הוא כדברי הכתוב "מאב המון גוים" שזה אברהם (וכמ"ש במדרש רבה), רמז לכך שהעיקר הוא אברהם בחינת הצדיק יסוד עולם, כי כל מה שזכה לוט זה בזכות שהלך עם אברהם לא"י וכנ"ל.

בתורה יש ארבע פעמים את סימן טעם המקרא (בטעמי קריאת התורה) הנקרא "שלשלת" (כאשר יש שלשלת יש אריכות בניגון יותר משאר טעמי המקרא), הפעם הראשונה היא אצל לוט שכתוב אצלו "והתמהמה" התמהמהות רעה (חתניו מתו), והפעם השנייה היא אצל אליעזר עבד אברהם, ובדיוק במילה בה מסומן שלשלת כתוב את המילה: "ויאמר", רמז לכך שאליעזר הרבה בהתבודדות ותפילה לה' שימצא את השידוך הראוי וההגון ליצחק, והפעם השלישית שיש שלשלת היא אצל יוסף הצדיק שכתוב "וימאן", שזה גם כן בחינת תפילה, ואפשר לומר שיש בזה ג"כ רמז שאליעזר הוא ניצוץ מנשמת יוסף הצדיק, ולכן יש שלשלת אצלם וכנ"ל.

לפי אחת השיטות בחז"ל עוג מלך הבשן יצא מאליעזר ולכן בתחילה הוא נקרא: "ארור", ולאחר שהלך להביא שידוך ליצחק והתגבר על כל הקושיות הרבות שהיו לו ועמד בניסיון, לא נקרא יותר ארור אלא ברוך, כי אליעזר חשב שאברהם יקח את בתו לכלה ליצחק והיו לו ראיות ברורות לכך שהיא הרי גדלה בביתו של אברהם אבינו, ומכיון שהתגבר על הקושיות זכה ויצא מבחינת ארור לברוך וכמ"ש: "בא ברוך ה'".

אליעזר הוא ניצוץ מנשמת יוסף הצדיק, כי אברהם אמר לו: "שים נא ידך תחת ירכי", כך גם אמר יעקב ליוסף: "שם נא ידך תחת ירכי", שזה מרמז על קדושת הברית שזה עניינו של יוסף הצדיק ובזה ג"כ תלויה התפילה וההתבודדות

שמחה לומדים מאברהם

כתוב בפרשה "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" לאברהם אבינו הייתה שמחה מיוחדת בעשיית המצוות, כל דבר שבקדושה הוא עשה בהתלהבות גדולה, הוא היה קם מוקדם בהתלהבות ובזריזות בכדי לקיים את ציווי ה' וכו'

ולצערנו הרבה פעמים כולנו מקיימים את המצוות כמצוות אנשים מלומדה, מניחים טלית תפילין תפילה בלי חיות ושמחה, או שמתפללים לאחר זמן תפילה, או מתי שלא הולך לנו כסדר בעבודת ה' אז אנו נופלים לעצבות. צריכים לקחת מוסר מאברהם אבינו לקיים את המצוות בשמחה גדולה.

שמעתי מגיסי הרב יהודה שיינפלד שליט"א שבדורינו, שעיקר השלימות במצוות היא במצוות גמילות חסדים, כי בלימוד התורה רחוקים משלימות, וכן בתפילה רחוקים משלמות כי לא מתפללים כראוי, ולכן מה שנותר לנו היום זו גמילות חסד לעזור אחד לשני באהבה. וע"פ זה אפשר לומר על דברי המדרש שה' אמר לאברהם "בך חותמים", דהיינו שבתפילת העמידה חותמים בברכה ראשונה "מגן אברהם", שזה רמז לכך שה' אמר לאברהם בדור האחרון שהוא זמן החתימה (דהיינו הזמן האחרון לפני ביאת המשיח) יחתמו בך, שהעיקר יהיה לעסוק בגמילות חסדים אחד עם השני. כי מידת יצחק היא כנגד התפילה ומידת יעקב כנגד התורה, אבל השלמות נמצאת היום בעיקר בעשיית חסד שהיא כנגד מידתו של אברהם וזה יעמוד לעם ישראל לצאת מהגלות ולהיחתם לגאולה שלימה.

***

מובא בשם ר' מנדל מרימינוב שבשעה שאברהם הלך לעקוד את בנו, לא הייתה שום התנגדות לקיים את רצון ה' מצד אבריו, ואדרבא הרגיש שכל האברים שמחים לקיים רצון הבורא וכל כולו היה דבוק בה'.

ובעת שהגיע לשחוט את בנו התחילו האברים להתנגד, ואברהם הרגיש כבדות גדולה שהאברים לא מסכימים לו, ואעפ"כ התגבר אברהם, על כך כתוב בפסוק (בראשית כ"ב, י') "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו" והפסוק מרמז לכך שהיד התנגדה ולא רצתה לשחוט את יצחק, ואברהם התגבר ולכן הפסוק מספר לנו על כך "וישלח אברהם את ידו" וגו' שהיה צריך התגברות גדולה. והעניין הוא כך שבאמת אברהם לא נצטווה לשחוט את בנו, כי ציווי ה' היה: "העלהו שם לעולה", ולכן בתחילה האיברים הסכימו לקיים ציווי ה', אבל כאשר אברהם רצה לשחוט את בנו שעל כך לא צווה, האיברים התחילו להתנגד. ובדומה לזה מספרים על ר' שמואל אייזיק תלמיד רבינו, שרבינו ציווה אותו לדבר אל אבריו, והוא הגיע למדרגה כזו, שהעיד על עצמו שאם יאמר לליבו להפסיק לפעום הוא יפסיק. וגם דוד המלך אמר שבזמן שהיה לו פגישות עם מלכים ושרים הרגליים שלו היו לוקחות אותו לבית המדרש, כמ"ש (תהלים קי"ט, נ"ט) "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך"

בטל מן העולם

רבי פינחס מקוריץ מסביר את פירוש הפסוק: "שוב אשוב אליך" וגו', שכשהמלאכים באו לאברהם אחד מהם היה הנשמה של יצחק, ולכן אמר לאברהם "שוב אשוב אליך", כי אני אשוב אליך עוד שנה כאשר אני יוולד.

אברהם ושרה היו זקנים וכבר לא היו שייכים לעולם הזה כמ"ש על שרה אמנו: "שפסקה אורח כנשים", ומכיון שאברהם ושרה היו פרושים ומרוממים מעל ענייני העולם הזה, כמו שכתוב בפרקי אבות שמי שעבר את גיל מאה הוא עבר ובטל מן העולם, דהיינו שאין לו שום קשר לענייני העולם הזה. לכן אברהם חשב שמכיון שעשה ברית מילה ועלה במדרגה יותר גבוהה לא יצטרך לעסוק בקירוב רחוקים, אבל ה' שלח לו מלאכים, אבל אף על פי כן ה' עדיין רצה שאברהם יאיר למדרגות התחתונות ויעסוק בהכנסת אורחים וקירוב רחוקים.

"וישב אברהם בפתח האהל כחום היום"

כחום היום רומז למניעות שיש לכל אחד, וצריכים לא להתבלבל מהם ולהתגבר עליהם עם הרצון, כמ"ש: "וישא עיניו וירא" כי אברהם למרות כל המניעות שהיו לו, היה משתוקק ומצפה לראות ישועה.עוד מובא בספרים הקדושים שבדרך לעקידה אברהם ויצחק קינאו אחד בשני, (שם ז'): "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה"יצחק אמר לאביו "אבי" אתה העיקר כאן, כי אותי ישחטו ברגע אחד, ולך יהיה צער כל החיים, ואברהם השיב לו "הנני בני" אתה העיקר כי אני שמעתי את הציווי לעקידה מפי ה' לכן אין לי ניסיון כל כך, אבל אתה מסכים לקיים את הציווי עם אמונת חכמים, שאף על פי שלא שמעת הציווי מפי ה' אתה מאמין עם אמונת חכמים ויש בזה מעלה הרבה יותר גדולה.

 

בדוק גם

תורת-השבת-לפייס2איכות

וישלח

"ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהינו לקבוע לו על כל פנים שעה או …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים