ויצא

"וזהו בחינות ארבע ציצית, כי ארבע ציצית הם בחינת הרוח חיים…" (ליקו"מ תורה ח')

סוד הטלית והתפילה

לבן שיקר ורימה את יעקב, החליף לו את רחל בלאה, אבל באמת שזה היה מכוון מאת ה' שלבן ישקר אותו, ואעפ"כ לבן יקבל את עונשו. זה כמו שמחפשים את מי להאשים ברגע שנפטר אדם, והעיקר שלא מאשימים את מלאך המוות, כי צריכים להבין שבסופו של דבר הכל מכוון מן השמיים, והכל מאת מה' יתברך.

כל עניינו של יעקב היה להגיע ללאה, כי עיקר ההשגה של יעקב הוא בבחינת לאה הנקראת תפילה, ומסביר ר' נתן שה' סיבב שלבן ירמה את יעקב מכיוון שיעקב השיג את סוד התורה, אבל לא השיג את סוד התפילה.

וזה מה שמובא בליקו"מ (תורה ח') שיש עדן ונהר היוצא מעדן שנפרד לארבעה ראשים שהם כנגד ארבעה כנפות הציצית, עדן כנגד מה שכתוב: "עין לא ראתה אלוקים זולתך", כי באמת אי אפשר לראות את העדן, וזו הבחינה של לאה שהיא כנגד עלמא דאתכסייא (עולם מכוסה כנגד העולם הבא) סוד התפילה, כי בתפילה אף אחד לא יודע איך התפללת באמת, לדוגמא שרואים אדם שמתפלל לא יודעים מה הוא באמת פעל בתפילתו, כי "רחמנא ליבא בעי", והכל תלוי מה יש בתוך הלב והיכן נמצאת התפילה באמת..

הרב'ה אומר שהתפילה נמצאת בניגון, כי עדן זה סוד השיר פשוט שהיא התפילה שהיא בית ה' שזו בחינה מאד עליונה וגבוהה בחינת עלמא דאתכסייא כנ"ל.

התפילה היא אור נעלם לגמרי, כי זה רק מה שבינך לבין קונך, כמובא בליקוטי הלכות (ראש חודש ה') שכולם רצים לתורה שבעל פה שהיא כרחל לפני גוזזיה, הרי יש חידושי תורה, פילפולים, וכולם חפצים בכך, וזה רחל שהיא בחינת ציצית של צמר, אבל לאה היא בחינת טלית, בחינת תפילה היא בחינת עלמא דאתכסייא, התפילה שבלב זו עבודה פנימית שמכוסה מעין כל. עוד כותב רבי נתן שיעקב אבינו לא זכה לעמוד על סוד לאה ולא השיג סוד המקיפים, כי סבר שתחילה חייב להידבק ברחל שהיא בחינת תורה שבעל פה בחינת עלמא דאתגלייא בחינת החכמה שכתוב עליה: "החכמה תחיה את בעליה" כי החכמה חשובה בעיני הכל, אבל לאה היא בחינת תפילה בחינת עלמא דאתכסייא, כי חשיבות התפילה היא דבר נעלם, ולכן הגמרא אומרת שתפילה היא אחד מהדברים שצריכים חיזוק בכל יום, כי כל יום צריכים להתחזק מחדש בתפילה בכח ובכוונה והרבה נופלים בזה, כי תפילה היא בחינת אמונה שאין להבינה בשום שכל כלל, ולכן יעקב עבד שבע שנים עבור רחל ושבע שנים נוספות כדי להשיג את לאה, והעניין הוא שבבית שם ועבר במשך ארבע עשרה שנים השיג הדבר בשורשו, ואחרי כן ארבע עשרה שנים השיג הדברים בנגלה בעולם העשייה.

וזהו סוד הטלית כמובא בטור שצריך לכסות הראש בשעת התפילה, אבל מגלים את הפנים כדי להאיר את אור הפנים, אבל שאר הגוף מכוסה לגמרי , כי הטלית היא אור הנעלם כנגד חיה ויחידה, ולכן אין בה שום קדושה.

יעקב לא השיג את לאה שהיא כנגד סוד הטלית, ידוע שרבינו אמר שהוריד כמה דמעות כמניין חוטי הצמר של הטלית בכדי להשיג את סוד הטלית, כי הטלית היא בחינת התפילה שהיא אור הנעלם לגמרי כי אין שום תפיסה בה, ולכן היא נקראת עדן בחינת "עין לא ראתה אלוקים זולתך" כנ"ל, כי התפילה בינך לבין ה' ואף אדם לא יכול לדעת איך התפללת.

בזמן עיטוף הטלית מניחים אותה למעלה מהכתפיים ואז לא רואים כמעט את האדם, בבחינת אור הנעלם, וכשמורידים את הטלית למטה בזמן שמברך על הטלית יורד אור מקיף אל רחל דרך הציציות ואולי בגלל שזה אורות כאלו גדולים חייבים להסתתר מאחורי הטלית.

מובא בזוהר שיעקב רצה לעבוד שבע שנים כדי לזכות ברחל אבל לאחר שעבד שבע שנים הבין שעליו להמשיך ולעבוד כי השיג רק שבע ספירות, ובכדי לעלות לספירה הבינה צריכים עוד שבע שנים, כל שנה עולים עוד ספירה, וע"י כך זכה להשיג את בחינת לאה שהיא כנגד עלמא דאתכסיא (העולם הבא), כי שבע כפול שבע שווה ארבעים ותשע עד שמגיעים לשער הנון כנגד עלמא דאתי שזה שער החמישים.

יעקב השיג בתחילה את רחל שזה הצד הנגלה בירח ואחרי כן השיג את לאה שזה הצד הנסתר של הירח, ולכן מקדשים הלבנה עד ארבעה עשר יום שזה שבע ועוד שבע.

ואפשר מזה להבין מדוע טמן עצמו יעקב ארבע עשרה שנים בבית שם ועבר ולמד שם תורה, כי רק ע"י כך יכול היה לקבל את האור של הברכות, כי אדם שמקבל אור גדול כמו יעקב שקיבל את הברכות מיצחק הוא חייב מיד להיטמן מפני עין רעהו וכן כותב הגליא רזיא שאחרי שקיבל את כל הברכות היה צריך להטמין עצמו אצל לבן כדי שלא יהיה לסטרא אחרא קטרוג וכדי שהברכות יתקיימו, ולכן נכנס יעקב לישיבת שם ועבר כדי לעסוק בתורה, ולא הלך לישון ארבע עשרה שנה כשלמד בבית שם ועבר, ועל הפעם היחידה שישן כשהיה בדרך, הוא הצטער, כי גם אז אסור היה לו לישון, וגם בבית לבן הוא לא ישן, כמובא במדרש שיעקב היה ער בבית לבן בכל הלילות במשך עשרים שנה וזכה לסיים בכל לילה ספר תהילים.

ליעקב היו עבודות נוראות, וכל מה שנידד שינה מעיניו היה בשביל תיקון השכינה שהיא כגד רחל ולאה, נמצא שלא ישן שלושים וארבע שנים.

סוד לאה

יעקב השיג את סוד הטלית הציצית והניגונים, וגם לבן אמר לו שהוא יודע את סוד הניגונים כי אמר ליעקב מדוע ברחת ממני, רציתי להיפרד ממך בניגונים ושירים, וענה לו יעקב אם הייתי מחכה לך היית לוקח לי את רחל ולאה, דהיינו שאמר לו שאם היה מחכה לו, הוא היה לוקח לו את התורה והתפילה.

אם לא שומעים את הניגון של הצדיק שהוא עדן בחינת "עין לא ראתה אלוקים זולתך", אז הניגון לא בשלמות. ולכן יעקב פחד שלבן יקח לו את עבודת התורה והתפילה והיה נשאר בחרן כמו שמובא בספרים שאילו ישראל היו נשארים במצרים, הם היו נבלעים בשער הנון של הטומאה ולא היו יכולים לעלות משם.

•••

שואל הזוהר הקדוש מדוע יעקב ברח ללבן? ומתרץ שיעקב הבין שהוא חייב לברוח, כי באמת בתחילה יעקב ביקש רשות מלבן ללכת והוא לא נתן לו ללכת, וזה מכיון שלבן ידע שכל הברכה שלו בזכות יעקב ולכן לא נתן לו ללכת, אבל יעקב התחיל להבין שאם יישאר בבית לבן זה יהיה לעולמים.

יעקב הבין שאם בנימין יוולד בבית לבן הוא לא יצליח לצאת משם, וישקע בכח הקליפות ואחיזת החיצוניים, וזה מה שרחל נפטרה בדרך, כי רחל היא כנגד עלמא דאתגליא ששם אחיזת כל החיצוניים, וזה התרפים שלקחה מלבן, כי כל אחיזת הקליפות הייתה ברחל שהיא כנגד התורה שבעל פה, ולאה בזכות התפילה זכתה ללוויה וכהונה ומלכות לעולמי עד (מה שרחל לא זכתה).

היכן הלב מונח

מובא בסיפורי מעשיות במעשה מבעל תפילה שהבעל תפילה ישב מחוץ לישוב, ובאמת אין הכוונה רק כפשוטו שהלך מחוץ ליישוב לשדה, אלא חוץ ליישוב הכוונה שתמיד היה מונח בעבודת ה' בבחינה של מחוץ ליישוב, דהיינו שהיה מרומם מכל תאוות וגשמיות העולם הזה.

כי גם כשאדם יושב בבית המדרש, הלב שלו צריך להיות מחוץ לישוב לא להתעסק שם בענייני עולם הזה בדיבורים ודיונים וכד' וכן להיפך אם לבו עסוק ביישוב (דהיינו ענייני העולם הזה) הוא יכול גם בתו בית המדרש ליפול לבחינת יישוב. אדם יכול להיות מלא טרדות אבל זו לא ראיה לכך שהוא נמצא בבחינת יישוב, כי כל השאלה היא היכן נמצא הלב, בענייני העולם הבא או בענייני העולם הזה.

ולכן אם הלב מונח למשל בממון אז אדם מלא טרדות באמת, אבל אם הלב מונח בתורה זה לא נקרא שהוא מלא בטרדות אלא מכיון שצריכים להתעסק גם בגשמיות אז מתעסקים, כמו שאדם חייב לאכול אז הוא אוכל, אבל השאלה היא היכן המוח והלב מונחים, האם מקבלים חיות מהגשמיות או מהתורה והתפילה.

כשאדם כל הזמן לומד ולפעמים באמצע הלימוד יש לו כל מיני אילוצים, זה נכלל בתוך לימוד התורה, בתנאי שהוא מונח עם המח והלב בתורה, וזה מה ששאל המשנה למלך במעשה מאבידת בת מלך "היכן אני בעולם", כי כשהמוח והלב מונחים בתורה ותפילה הטרדות לא תופסות מקום כנ"ל, וכן אמר ר' נתן לעשות ענייני העולם הזה עם המוח השביעי.

לבן נקרא בספרים הלובן העליון, כי הוא מסתיר את הלובן העליון, ה' מוריד דרך לבן את נשמת לאה ורחל, וכן משיח מגיע דרך לוט ורות המואביה, כי ככל שהנשמה יותר גבוהה כך היא צריכה להגיע בהפתעה, וכמו שכתוב שלושה באים באקראי עקרב מציאה ומשיח, וכן בסיפור של בת המלך השני למלכות מצא אותה באקראי. וכן אצל לבן שהוא רמאי דווקא יוצאות נשמות גבוהות כל כך אז הסטרא אחרא לא מתנגדת וכך בהפתעה מוציאים ממנה את הטוב הבלוע בה.

 

תורה דעתיקא סתימאה וסוד הניגונים

ר' אברהם ב"ר נחמן מפרש שבת המלך היא החלק בתורה של כל אחד ואחד, והצדיק מוצא אותו, והיא התורה של עלמא דאתכסייא של עתיק יומין שעתידה להתגלות לעתיד לבוא, היא התורה שנקראת עתיקא סתימאה, וכל אדם יש לו חלק בתורה הזאת.

היום הליקוטי מוהר"ן הוא בחינת התורה דעתיקא סתימאה, הוא התורה של הטלית של עדן כמ"ש: "עין לא ראתה אלקים זולתך", שזה תורה שמגיעה מהתפילה. כי הליקוטי מוהר"ן התחיל מהזוהר שנאמר עליו ב"האי חיבורא יפקון מגלותא" (שבחיבור זה יצאו מהגלות), ורבינו אמר שהוא ממשיך את הזוהר, ולכן התחיל את ספרו ליקוטי מוהר"ן עם הזוהר שזה מרמז על כך ובכלל תורת החסידות ממשיכה את דרכו של רשב"י והאריז"ל. כי היום אנחנו לא מצליחים להוריד את הזוהר וכתבי האריז"ל למטה לעולם העשייה כראוי, וע"י הליקוטי מוהר"ן שיש בו את הדעת של רבינו הקדוש אפשר להוריד את האור של הזוהר וכתבי האריז"ל לעשייה היום יומית.

ולכן רבינו אמר לעשות מהתורות תפילות, כי תורה אמיתית צריכה לבוא ע"י תפילה, וזה מה שאמר רבינו שאם היו שומעים תורה אחת שלו עם הניגון שלה היו כל העולם בטלים בכלות הנפש מעוצם התענוג הנפלא.

וצריכים לדעת שגם כשלומדים ליקוטי מוהר"ן, עדיין לא מתגלה בחינת תורה דעתיקא סתימאה, ויש מזה רק התנוצצות כי אנחנו עדיין לא שומעים את הניגון הזה של התורות של רבינו כי אנחנו לא מתבטלים עדיין בכלות הנפש, וזה נקרא שאנו עדיין מחפשים את הבת מלך.

אנשי שלומינו אמרו שע"י לימוד ליקוטי מוהר"ן בבקיאות זוכים לנהר המטהר מכל הכתמים, אבל לזכות לתורה דעתיקא סתימאה ולצאת מכל המידות הרעות (כמובא בתורה ק"א) זה רק אם לומדים ליקוטי מוהר"ן ושומעים את הניגון של הרבי. הניגון הזה הוא העדן סוד הטלית, ולכן עובר על כל אחד מה שעובר כי לא עושים מהתורות תפילות ולא מתמידים בליקוטי תפילות והתבודדות כמו שצריך, אז לא מקבלים את האור של עתיקא סתימאה ולא עולים מרחל ללאה.

הנהר היוצא מעדן זו התורה שהיא הציצית גם כן נאבד כיוון שאין לנו את התכלת, ואם היינו לומדים תורה לשמה היינו זוכים לקבל את אור התכלת, כי כל מה שהתכלת נעלם, זה מכיוון שאין לנו תורה לשמה, ולא זוכים להפוך תורה לתפילה ואין לנו את לאה ונמצאים רק בבחינת רחל, ולא שומעים את הניגונים של התורה ולא רואים את כל האור שיש בתפילה. כי אור התכלת הוא אור הניגון, והתפילה היא בחינת התכלת היא המלכות אותיות כלה (כמובא בתורה ח'), סוד העדן, סוד כינור דויד שעל ידו נמשכת רוח צפונית, סוד י"ג מידות רחמים שנמשכים מי"ג מידות שהתורה נדרשת מהם שהם סוד הטלית שבה נתעטף הקב"ה כשגילה את י"ג מידות הרחמים, כמובא במסכת ראש השנה (דף י"ז) שה' התעטף בטלית ואז סידר שלוש עשרה מידות רחמים למשה, וזו הבחינה שה' הוריד לנו את סוד התפילה, שהוא האור של אריך של הטלית, כי בטלית אין שום קדושה כי אורה נעלם, ורק כאשר אדם עטוף מתגלים השלוש עשרה מידות של רחמים כמובא בתורה ח', וזה בחינת בגד של ארבע כנפות סוד הניגונים והשירים כמ"ש: "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק", שמכנפות הציצית מגיעים הזמירות, וכולם מגיעים בזכות יעקב שמחבר את לאה ורחל סוד חיבור תורה ותפילה.

ולכן הקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל תחת יעקב, והיא נקראת גם ארץ כנען ר"ת "כינור נעים עם נבל" שזו עניין כל הניגונים והשירים שכולם מגיעים בזכות יעקב.

מובא בזוהר בפרשתנו שיעקב עבד שבע שנים, ואז השמיטה התגלתה, אבל היובל התגלה רק אחרי עוד שבע שנים, כי היובל הוא כנגד סוד התפילה, ושמיטה זה סוד התורה, והיום כיוון שאין לנו את סוד התכלת לכן אין לנו את היובל סוד התפילה, כי זה התכלת והתפילה כנגד השכינה והם דבר אחד. האור של התכלת הוא כנגד האור של כסא הכבוד, כי תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד, ולכן התכלת מחבר אותנו ליובל.

יעקב עבד שבע שנים בעולם הנסתר כנגד לאה ואז הוא זכה לעוד שבע שנים כנגד עולם הנגלה הנקרא רחל שהם בבחינת "מן העולם ועד העולם" וזכה לסוד הטלית סוד הניגונים כנגד לאה. ומכיון שלאה כל הזמן היתה מתפללת היא זכתה להשיג את יעקב, כי כל המציאות שלה הייתה רק תפילה, מכיוון ששמעה שהיא צריכה ליפול בחלקו של עשו, ולכן כל היום היא התפללה.

רחל שהיא הקטנה היא כנגד השמיטה ולאה שהיא הגדולה היא כנגד היובל, ולכן יעקב היה צריך להיטמן בבית שם ועבר ארבע עשרה שנה כי רצה ע"י כך להשיג את סוד הציצית, סוד הטלית סוד התפילה.

כתוב בשולחן ערוך שאדם מתעטף בבוקר בטלית הוא צריך לזרוק את הציציות למטה, ומובא בכתבי האר"י שזה שאור הציצית מגיע לבחינת רחל, ולכן צריכים לכסות את כל הפנים ולהשאיר מקום רק לעיניים, כי צריכים להחזיק בצד הימני של הטלית בשתי הציציות ולהשליכם לצד שמאל סביב גרונו לכתף השמאלית לאחור (כדי שיגיעו הציציות לשם), ואז לוקח את שתי הציציות שבצד שמאל וזורקם לאחור ואז זוכה לבחינת פנים, ונותן לרחל את הציציות בחינת האור של התורה שבעל פה, בכך הוא מכניס את התפילה בתוך התורה וזה הניגון הוא כנגד "נהר יוצא מעדן". נמצא שכל יום שמתעטפים בטלית זוכים לסוד הניגונים והתפילה.

רבי אברהם כותב שהבת מלך זו הבחינה שלכל אחד יש חלק בתורה, וזו התורה שהייתה גנוזה, כי ההתבוננות בתורה זהו סוד האישה בחינת הלימוד בעיון, כי כאשר לומדים בעיון בתורה של רבינו אפשר לזכות לאורייתא דעתיקא סתימאה, אבל לא מספיק רק ללמוד בעיון כי לזכות ללימוד צריכים להתבודד על התורה שלמד בעיון, ולסוד הניגון שבתורה יכולים לזכות רק ע"י שמתפללים ומתבודדים על התורה וע"י כך נעשה החיבור של לאה ורחל.

וזה הסוד שיעקב הלך ללבן הארמי שהיה רמאי, כי לבן הוא כנגד הלובן העליון ששם האיר אור גבוה מאד שלא יכול לרדת אלא ע"י רמאות דקדושה, וכנגד זה יש רמאות דקליפה.

ראובן בן יעקב

מובא בפרש"י שראובן נקרא על שם שיעקב אמר "ראו מה בן בני לבין חמי", יעקב לקח לעשו את הברכות והבכורה ולכן רצה עשו להרגו, ואילו אצל יוסף אע"פ שלקח לראובן את הבכורה, ראובן רצה להציל אותו. לאה קראה לראובן "ראו–בן", כי ראובן רצה להציל את יוסף כמו שאמרה "ראו מה בן בני לבין חמי", והרי פלא עצום כי עוד לא קרה כל המקרה ואיך ראתה לאה את כל זה?

זה כמו אצל יעקב שטמן עצמו ארבע עשרה שנה בבית שם ועבר ועדיין לא ידע כלל שלבן ירמה אותו ויעבוד י"ד שנים, אבל בשורש ה' מנהיג כך את העולם, כמובא במדרש (פרשת נח) שמות הילדים כנבואה שנזרקה מפי ההורים, כמו שנאמר על נח "זה ינחמנו" שזה מעין נבואה קטנה.

וזה מה שקרה ליעקב שאפילו הוא לא חזי מזלא חזי, ולכן הטמין עצמו ארבע עשרה שנה כנגד ארבע עשרה שנה שהיה צריך לעבוד ברחל ולאה, וע"י כך הגיע מעלמא דאתגליא לעלמא דאתכסיא שנאמר "מן העולם ועד העולם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים