וישב

יהודה ותמר וחג החנוכה

התורה מספרת באריכות על מעשה יהודה ותמר, ואפשר לומר שכל המעשה הזה מרמז להמשכת האור של משיח שהוא אור חג החנוכה, כי חנוכה חל בסוף החודש שאז הלבנה מתמעטת שזה סוד תיקון ירידת המלכות ועלית אור משיח, כי סוד ירידת יהודה כמ"ש "וירד יהודה" וגו' הוא סוד חג החנוכה שבו השכינה יורדת למטה מעשרה טפחים.

כתוב שתמר ישבה ב"פתח עיניים", ובחינה זו שייכת לכל מי שפגם ונמצא רחוק מהקדושה בבחינת "פתח עיניים", מכיוון שהוא יושב מרחוק עקב מעשיו, צריכים להאיר לו מהפתח.

מובא בספרים שהסיבה שמדליקים נר חנוכה סמוך לפתח היא להאיר את האור מהבית לרשות הרבים, כי מאד קשה להאיר לרחוקים את האור של ה4בית, כי בדרך כלל הם אינם מוכנים להיכנס אלינו לתוך הבית, וזו הסיבה שאנו מאירים את האור של הבית לחוץ. כי הבית הוא בחינת יחידו של עולם כנגד רשות היחיד, ועל כן מי שיושב ב"פתח עיניים" שהוא בחינת רשות הרבים ורוצה לקבל את אור החנוכה יוכל לזכות לקבלו דווקא בתקופה זו.

כתוב בשו"ע שגם מי שאין לו בית, כשרואה חנוכייה של מישהו אחר יכול לברך "שעשה ניסים לאבותינו", וזה בחינת מה שתמר ישבה ב"פתח עיניים", רמז לכך שצריכים להאיר את האור לנשמות הרחוקות שרוצות להתקרב ואינן יכולות להיכנס לרשות היחיד כנ"ל.

הי"ג מידות רחמים באות לתקן את הי"ג פרצות שפרצו היוונים, כי הפרצות הן בבחינת "פתח עיניים", וכן הפרצות שפרצו היוונים בחומ"ת ציון הן פרצות בחותם (שהוא השמירה), ועל כן בחנוכה מתקנים את חומת ציון בהמשכת י"ג מידות רחמים באמירת הברכה בהדלקת הנר, וממשיכים את אור החמו"ת היא חנה שם ס"ג (חנה בגימטרייא = ס"ג) סוד ימי בינה היא אמא, וזה סוד חותמו של כהן גדול.

כל יהודי יהיה מי שיהיה, חתום בחותמו של כהן גדול, ואע"פ שבחיצוניות זה לא נראה, זה קיים וחתום בפנימיות שזהו חותמו של הכהן גדול , ומובא בליקוטי הלכות שהכהן הגדול זה סוד הצדיק, וכל אחד חתום בחותם הצדיק, כי לכל אחד יש את נקודת הצדיק (כמובא בתורה ל"ד).

ולכן כל יהודי היושב בבחינת "פתח עיניים" דהיינו במקום פתח ביתו, ומדליק נר חנוכה ויש לו מזוזה שמקיפה אותו וציצית בבגדו מובטח לו שלא יחטא (מנחות דף מ"ג), וזה עניין החנוכייה שגם היא בפתח יציאת הבית שהוא מקום רשות הרבים, מקום הקליפות, ושם ישבה תמר בכדי להאיר את אור החנוכה.

תמר ביקשה מיהודה ערבון שלושה דברים חותמת, פתילים ומטה. הדבר ראשון היה החותמת ככתוב (בראשית ל"ח, כ"ה) "הכר נא למי החותמת" שהיא בחינת החותם, כי מהחותמת הזאת הביאה את משיח, ולכן משיח יוצא מתמר שהיא סוד משיח.

ומה שבקשה ממנו את החותמת זה סוד "זאת חנוכה" שנעשה על פי בקשת ה"סלח נא" של יום הכיפורים (כמובא בליקו"מ ח"ב תורה ז'), וזכתה ע"י כך להמשיך את החותם בתוך חותם שהוא יום האחרון של חג החנוכה הנקרא "זאת חנוכה" סוד סיום החותם.

בחנוכה מאיר אורו של משיח שנמשך ע"י החותמת שהיא חותמו של כהן גדול, כי כל סוד יהודה ותמר היה להמשיך את אור המשיח.

בכל שנה ושנה פרשת וישב היא לפני חנוכה ויש בזה רמז שנכנסים לחג החנוכה לאחר שקראנו בתורה על הפתילים החותמת והמטה המרמזים על חג החנוכה, וכן כשקוראים בתורה על הירידה של יהודה שהפך אותה להודיה, כי ע"י שהודה זכה להוריד את אור החנוכה, ועל ידי זה בא משיח, יהודה אותיות הודיה ולכן חנוכה נהפך לחג הודיה כנגד סוד הציצית כנ"ל, כי חנוכה נהפך לחג של הודיה, ומשם נמשכות כל ההודאות של יהודי שנקרא על שם ההודיה. ולכן חז"ל קבעו שימי חנוכה הם ימי הודיה, כי זה סוד יהודה שממשיך לנו את נשמת משיח, ולכן כתוב שלאה תפסה פלך הודיה, כי לאה היא סוד ההודיה כמ"ש: "הפעם אודה את ה' וגו'", וכל ההודיה שיש בעולם מגיעה מכח ובזכות לאה ויהודה שהם גם סוד השכינה שהיא מתקנת את הי"ג פרצות, וגם את בחינת ה"פתח עיניים" שמרמז על הנשמות הרחוקות, ע"י שהופכת מ"חותמת" לחותם, וכן "חומת" נהפך ל"חמות", כמובא בכתבי האר"י (דרושי הושענא רבה) שחותם, חומת וחמות זו בחינה אחת כנגד אור הבינה שהוא אור התשובה, ולכן ימי חנוכה נקראים: "ימי בינה", כי חמישים שערי בינה כנגד חמישים שערי תשובה.

ובעניין זה מובא בספרים הקדושים שבחנוכה מאיר האור של שער החמישים של הקדושה, והאור הזה יורד עד למטה למקומות הנמוכים ביותר כנ"ל, ומאיר במשך חצי שעה בלבד, ולכן טוב לעשות התבודדות מול הנרות, כי כך אפשר לזכות לאור הגנוז.

בהדלקת נר חנוכה מתקנים חטאות נעורים, כי נר חנוכה ראשי תיבות ח"ן וח"ן ראשי תיבות חטאות נעורים, והגם שבמעשה יהודה ותמר יהודה חטא, אבל נר חנוכה מהפך את חטאת הנעורים לח"ן, וכנ"ל שבמעשה זה נרמז עניין החנוכה ובזכות החנוכה שלעתיד נתקן מעשה זה ויצא מכאן משיח.

הנר השמיני סוד התכלת

הדבר השני שמסר יהודה לתמר הוא הפתילים, שהם סוד ח' פתילות של נרות החנוכה שהם כנגד שמונת חוטי הציצית, ובכך רמזה על סוד החנוכה, כמובא בשו"ע שאפשר להשתמש בכל סוגי הפתילות, והם מרמזים לסוד הציצית שיש בה שמונה פתילות כנגד שמונת ימי החנוכה. ולכן אמרה תמר ליהודה תן לי את פתילך, דהיינו תיתן לי את חנוכה, תיתן לי את ההודיה שלך, כי אני רוצה להוריד את אורו של משיח, ולכן ישבה ב"פתח עיניים" שזה הבחינה שימות החנוכה בפתח כנ"ל, כי רצתה להמשיך את האור של חנוכה שהוא האור הגנוז.

שמונת חוטי הציצית הן כנגד שמונה ימי החנוכה כנ"ל, והיום האחרון הוא היום השמיני כנגד הפתיל תכלת, וזה מסתדר לפי דעת הרמב"ם שחוט התכלת זה רק חוט אחד.

תמר ביקשה להמשיך את אור התכלת, לכן אמרו חז"ל במדרש רבה (פרשת וישב) שהתכלת הוא סוד אורו של משיח, סוד התכלית, סוד הכלה שעליה נאמר: "דאכלי כולא ושצי כולא", וזה סוד השכינה שיורדת עד למטה, כי בזכות הפתילים היה כח לתמר להמשיך את נשמת משיח.

מובא בגמרא (מנחות מג:) "איזה ענשו גדול, של לבן או של תכלת? ואמרו: משל לאחד, שצוה להביא לו חותם של זהב, היינו תכלת, וחותם של טיט (הינו חוט לבן)" עכ"ל. והתוספות מפרש שיש קשר בין הציצית לחותם של טיט של המלך, כי מובא בגמרא שחותם של טיט הוא בצבע לבן כנגד שמונת חוטי הציצית, ורואים מכך שהציצית והחותם זה דבר אחד. בציצית יש י"ג קשרים כנגד י"ג מידות שמאירות בחנוכה, ובזה מרומז סוד השמן והאור של חנוכה.

עוד מובא בליקו"מ תורה ח' שעם בחינת החוטים של הציצית יכול צדיק גמור לרדת לתוך הצינור של הרשע ולהכניעו, כי הציציות זה סוד הכנעת הרשעים על ידי שיורד לצנור שלהם.

מובא במסכת מנחות (דף מ"ז) חותם היו עושין לבהמה ולעבד, פרש"י: שהיו קונים אותם לשם עבדות עכ"ל, פירוש שהיו עושים לעבד חותמת בכדי שידעו שהוא עבד, ומכאן לומדים שהציצית היא חותם כי הציצית מראה שאנו עבדי ה'. ולכן תמר לקחה מיהודה את החותמת ואת הפתילים, כי הציצית כנגד הפתילים, והציצית היא חותם ושניהם בחינה אחת.

עוד כתוב בשו"ע שצריכים לשים את החנוכייה ליד הפתח סמוך למזוזה, וכן הציצית והמזוזה זו בחינה אחת כמובא בזוהר (פרשת בראשית) "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים" אל תקרי שנים אלא שניים, כגון מה? מילה ופריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה" עכ"ל, ורואים מדברי הזוהר שמזוזה ונר חנוכה זו בחינה אחת כנ"ל, וזה סוד הציצית שקשורה לשניהם יחדיו.

הדבר השלישי שביקשה תמר הוא המטה, ויש לעיין מה שייך לכאן עניין המטה?

ומבאר בספר "פענח רזא" כיצד הגיע שמן ליעקב אבינו שמשח את האבנים (שהם סוד י"ב השבטים ויעקב סוד י"ג מידות רחמים) שמשם נבנה המזבח שבתוכו נמצא הפך שמן החתום בחותמו של כהן גדול, כמ"ש (בראשית כ"ח, י"ח) "ויצוק שמן על ראשה" וגו', עם השמן הזה נמשכו כהנים, מלכים, והשמן הזה נעשה הוא פך השמן שמצאו החשמונאים ואיתו נעשה נס שבער שמונה ימים, והשמן הזה הגיע מהמטה של יעקב, כי אליפז לקח ליעקב את כל רכושו מלבד בגדיו ומקלו, ובמקלו היה מוטמן בחללו שמן, שלאורו היה עוסק בתורה בלילות.

ולכן יעקב אמר (שם ל"ב, י"א) "במקלי עברתי את הירדן הזה וכו'…" שבזה יעקב מרמז לנו שהשאיר לנו את החג האחרון, כי אין חג מאוחר יותר מחנוכה, ואע"פ שנאמר על מגילת אסתר "סוף כל הנסים", אבל מגילת אסתר נמצאת עדיין בתוך התנ"ך, לעומת זאת בחנוכה יש בחינת חושך גמור, כי השכינה ירדה למטה מי' טפחים, והחג המאוחר ביותר שתיקנו חכמים שאומרים "על הנסים" הוא חנוכה.

מובא במדרש רבה (פרשת וישב) ש"מטה" הוא סוד משיח על שם אור החנוכה, כי משיח משוח בשמן המשחה בחינת שמן החנוכה, והשמן הזה נכנס בתוך פך השמן של הכהן הגדול, והוא השמן של חנוכה. וזה ההסבר מדוע ביקשה תמר את המטה מיהודה, כי שם נמצא סוד חנוכה.

יוצא שע"י הפתילים החותם והמטה המשיכה תמר את אורו של משיח, כי נולדו פרץ וזרח שתיקנו את פגם הברית של ער ואונן, וכל עניינו משיח הוא לתקן פגם הברית. וזהו שאמרה: "מה פרצת עליך פרץ" והולידה את פרץ לתקן את הי"ג פרצות שפרצו בחומה.

מי שקורא את פרשת וישב לא מבין מדוע באמצע מכירת יוסף, מספרת התורה על המעשה עם יהודה, ונראה לומר שמרומז בכך על שתי המשיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן דוד כנגד יהודה שכתוב עליו (בראשית ל"ח, א') "וירד יהודה וכו'", שהוא יורד יותר נמוך ממשיח בן יוסף.

האחים צבעו בדם שעיר עזים את כתונת הפסים של יוסף, והוא כנגד הגדי שנתן יהודה לתמר, וזה עוד סיבה שהסיפור של יהודה ותמר מופיע באמצע מכירת יוסף (כי ע"י כך נעשה בחינת תיקון לשעיר עזים שפגמו בו האחים).

וירד יהודה

כתוב בפרשה: "וירד יהודה תמנתה" תמנתה מלשון תמניא שזה בארמית שמונה, שהם ח' ימי החנוכה. "ועוד כתוב (שם) "קדשה בעיניים", סוד לראותם בלבד, סוד הקדושה שרואים בעיניים.

כי "וירד יהודה" זה בחינת מה שאמרו חז"ל על נרות חנוכה, לפי בית שמאי "פוחתין והולכין" (ולא כבית הלל שאומרים מוסיפים והולכים), וכיון שבית שמאי זה הלכתא למשיחא (דהיינו שההלכה בימות משיח תהיה כמותם), יש לומר שרק משיח יכול להציל את הנשמות האלו שפוחתין והולכין, וזה מכיון שיש ירידת הדורות כל כך גדולה שרק האור של משיח יכול לעזור, וע"י שאנו מדליקים נר חנוכה, אנו ממשיכין את האור הזה.

בספר מכלל יופי מסביר את הפסוק "ויעביר את אשר לו" (בראשית ל"ב, כ"ד), שבמילה "לו" מרומז ל"ו נרות חנוכה, ויעקב רצה להציל את הנשמות האחרונות של הדורות האחרונים, לכן חזר על פכים קטנים (שהם בחינת הנשמות הנפולות), והפכים קטנים בעצמם מרמזים על פך השמן (עיין ש"ך על התורה) שעל ידו נמשך האור של חנוכה, ולכן ע"י הדלקת נר חנוכה שהוא האור של משיח מאירים לנשמות הרחוקות, כמו שמביא ר' נתן בליקוטי הלכות שבחנוכה מאיר אור מיוחד של התעוררות שבא להחזיר נשמות רחוקות.

ועוד סיבה נוספת לזה שהתורה מספרת באמצע מכירת יוסף על מעשה יהודה, כי יש בזה רמז על איחוד בין עץ יוסף לעץ יהודה, כי צביעת כותנתו של יוסף הייתה עם שעיר עזים, וכן יהודה הבטיח לתמר גדי עיזים, ושניהם עכשיו מתאחדים ביחד, וע"י כך ממשיכים את האור של חנוכה.

תמר ישבה בפתח עיניים, ואפשר לומר שפתח עיניים מרמז על הבטלער העיוור, כי יש בחנוכה שמונה ימים כנגד שמונת הזקנים המוזכרים במעשה, ובחנוכה מאירים כל השמונה זקנים שכל אחד מהם לא ראו את העולם לפי בחינתו, והשמש הוא הבעטליר העיוור, סוד השמש שעולה על כולם (כי כל המעשה עם תמר מרמז על המשכת האור של חנוכה כנ"ל).

ולכן ישבה ב"פתח עיניים" להמשיך את נשמת משיח, בחינת הבעטליר העיוור שאינו רואה שום דבר לגמרי מחיזו דהאי עלמא, כי אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.

נמצא שכל מעשה ירידת יהודה מרמז על המשכת אור החנוכה, שהוא אור המשיח, ולכן פרשת וישב חלה תמיד לפני חנוכה, כי ע"י המעשה של יהודה ותמר ממשיכים את האור של חנוכה. והחותמת, הפתילים והמטה ממשיכים את האור של משיח, האור הגנוז, שעל ידו מתקנים חטאות נעורים. ולכן ישבה בפתח עיניים שהוא סוד החנוכייה ששמים בפתח הבית שיורד לרשות הרבים להמשיך שם את השכינה עד שתכלה רגל מן השוק שזה ביטול אחיזת הקליפות על ידי "עיניים" שזה עניין לראותם בלבד, וע"י שנתפלל בזמן הדלקת הנרות נזכה להמשיך את האור של משיח בב"א.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים